ת"ק 64163-10-13 אבו שאהין נ' סלמאן אבו סאלח ז"ל ואח'

1.בפני תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבע שהינו עו"ד, בטענה כי הנתבע פתח נגדו תיק הוצאה לפועל, למרות שהתובע לא היה החייב הנכון וגרם לו נזקים. לטענת התובע, בין הזוכה בתיק ההוצל"פ- המנוח סלמאן מחמד אבו סאלח לבין בנו של התובע, התנהלה תביעה קטנה בסופה ניתן פסק דין כנגד בנו של התובע. למרות שפסק הדין ניתן כנגד בן התובע, פתח הנתבע, לטענת התובע, תיק הוצאה לפועל כנגד התובע. לטענת התובע, לא קיבל כל אזהרה או התראה, כשלפתע בחודש 6/09 עצר אותו שוטר בגין שתי פקודות מאסר בשני תיקי הוצאה לפועל שאחד מהם התיק שפתח נגדו הנתבע. לטענת התובע, נאלץ לשלם 450 ₪ בגין פקודת המאסר. התובע טען בתביעתו כי מיד לאחר התשלום נסע למשרד הנתבע אשר הודה בפניו כי מדובר בטעות ואולם למרות זאת לא סגר את תיק ההוצל"פ כנגדו ורק לאחר שהתובע פנה בבקשה לרשמת ההוצל"פ לסגור את התיק כנגדו, התקבלה בקשתו ופרטי החייב בתיק ההוצל"פ שונו.

התובע עתר לפצותו בגין המעצר הלא חוקי לטענתו, בגין התשלום בסך 450 ₪ ששילם במסגרת ההוצל"פ, בגין הוצאות נסיעה, ימי בטלה, הוצאות משפט ושכ"ט בא כוח אשר הגיש עבורו את הבקשה לסגירת תיק ההוצל"פ.

2.הנתבע טען כי דין התביעה להידחות בשל מעשה בית דין שכן רשמת ההוצל"פ כבר דחתה את בקשתו הדומה של התובע לחיוב בהוצאות. לגופם של דברים נטען כי הנתבע לא ביצע כל מעשה או מחדל רשלני בעקבותיו נגרמה התקלה וכי בבקשת הביצוע שהוגשה לרשות ההוצאה לפועל נרשם שמו הנכון של הבן ומספר תעודת הזהות שלו ולא שם או מס' תעודת הזהות של התובע. לטענת הנתבע, לא ביקש לפתוח את תיק ההוצל"פ על שם התובע. עוד טען הנתבע כי בתיק בוצעה מסירת אזהרה כדין עוד ביום 3.12.08 והיה על התובע לפנות מיד ללשכת ההוצל"פ ולהגיש בקשה מתאימה. הנתבע טען כי אפילו במהלך ביצוע פקודת המאסר לא העלה התובע את הטענה. הנתבע טען כי רק בהמשך הגיע התובע למשרדו ואמר לו שהוא ישלם את החוב במידה והנתבע יוותר על חלק מהחוב וכך סוכם ואולם התובע הגיש את הבקשה לסגירת התיק והנתבע הסכים לתיקון שם החייב כפי שהתבקש.

דיון

3.לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

אין חולק כי התובע נרשם בתיק ההוצל"פ כחייב ,למרות שלא הוא היה החייב.

יחד עם זאת, על מנת שתתקבל תביעתו כנגד הנתבע ,על ביה"מ להשתכנע כי הטעות שארעה נגרמה בשל רשלנותו של הנתבע דווקא.

בהתאם להלכה הפסוקה, אין חולק עוד כי על המנהל הליך משפטי לרבות הליך הוצל"פ, חלה חובת זהירות כלפי בעל הדין שכנגד. בעניין זה ראה דברי כב' השופט א' ברק בפרשת גורדון (ע"א 243/83 עירית י-ם נ' גורדון, פ"ד לט(1)11 ), באומרו, כי על היוזם, או מנהל הליך שיפוטי, מוטלת חובת זהירות כלפי בעל דינו, ואם התרשל, וכתוצאה מכך ניתנה החלטה שיפוטית מוטעית שגרמה נזק לבעל דינו- אין בעובדה שהנזק נגרם ע"י החלטה שיפוטית כדי לשלול מבעל הדין הנפגע את הזכות לתבוע נזקיו מידי התובע בהתבסס על עוולת הרשלנות.

4.במקרה דנן, לא מצאתי שהוכחה רשלנות מטעם הנתבע-עיון בבקשה לביצוע פסק הדין שהגיש הנתבע מעלה כי הפרטים שרשם כפרטי החייב הינם הפרטים הנכונים של בן התובע ,זה שכנגדו ניתן פסק הדין שהוגש לביצוע: אבו שאהין חסן . למרות האמור, תיק ההוצל"פ נפתח כשפרטי החייב המופיעים בו הינם פרטיו של התובע,זאת כנראה מאחר שעל פסק הדין עצמו נרשם בכתב יד מס' הזהות של התובע. לא הוכח שהנתבע הוא שרשם את מס' הזהות של התובע על גבי פסק הדין ואף לא סביר בעיני שהנתבע רשם זאת, שכן אילו היה חפץ לפתוח את התיק נגד התובע, היה רושם את פרטיו גם על בקשת הביצוע עצמה. לא ברור מי הוסיף את מס' הזהות בכתב יד על פסק הדין ולא הוכח שהנתבע ראה רישום זה ושרישום זה היה על גבי פסק הדין בעת שהוגש לביצוע, שהרי כאמור אם כך היה ,הרי גם בבקשת הביצוע היה רושם הנתבע את אותם פרטים.

זאת ועוד, התובע לא הוכיח שהנתבע ידע, או היה צריך לדעת, על הטעות וכאילו למרות ידיעתו זאת המשיך לפעול בתיק כנגד התובע. הנתבע מילא פרטים נכונים-של הבן-בבקשת הביצוע ולכן, לא יכול היה לדעת על הטעות. התובע לא הוכיח שפנה לנתבע בבקשה או בטענה כי התיק נפתח כנגדו ולא כנגד בנו .

אציין כי במהלך חקירתו עמד התובע על כך שלא הכיר את הנתבע וכי מעולם לא פנה אליו (התובע אף הכחיש נחרצות את טענת הנתבע כי היה במשרדו). בניגוד לדברי התובע במהלך הדיון בפני כאמור, הרי בבקשה שהגיש ללשכת ההוצל"פ, טען בסעיף 12 ,כי לאחר פקודת המאסר פנה לנתבע.

לאור הסתירה בעדות הנתבע בעניין ואף לאור העובדה כי מאז ועד שהגיש בקשתו ללשכת ההוצל"פ חלפו כשנתיים, אני מוצאת להעדיף את טענת הנתבע בכתב הגנתו, כי לאחר ביצוע הפקודה התובע אמנם הגיע למשרדו ואולם הסכים לשלם את החוב עבור בנו במידה והחוב יופחת. העובדה שהתובע לא הגיש בקשתו ללשכת ההוצל"פ במשך שנתיים לאחר ביצוע הפקודה, כשמאידך הנתבע הסכים מידית כשהוגשה הבקשה לשינוי שם החייב, מעידה על כך שהנתבע אכן פעל בתום לב, לא ידע בתחילה כי התיק נפתח שלא ע"פ הפרטים שמסר ובהמשך כשהתובע פנה אליו הגיע עימו להסכמה הנטענת.

5.בהערת אגב אציין כי עיקר הסכום הנתבע בתביעה דנן הינו בגין ביצוע פקודת המאסר, כשהתובע הודה בתצהירו שצורף לבקשה שהוגשה ללשכת ההוצל"פ, כי פקודת המאסר הוצאה בגין תיק הוצל"פ נוסף (ראה סעיפים 6-7 לתצהיר שם).ע"פ פירוט התובע בתצהירו שם,היה סכום החוב בתיק האחר גבוה בהרבה מסכום החוב בתיק הוצל"פ זה.