בן צבי נ' שיבר ואח'

לפני תביעה על סך של 3,733 ₪ הנוגעת לנזקי התובעת כתוצאה מן תאונת דרכים שהתרחשה ביום 20.2.17.

1.לטענת התובעת ביום האמור, בשעת הבוקר עת נסעה בנתיב הימני ברחוב דוד אלעזר בחולון כאשר לפתע: "חשה חבטה עזה ברכבה".

2.לדבריה, רכב הנתבעים אשר נסע בנתיב שמשמאל לרכב התובעת, "חתך" בפתאומיות ימינה ופגע במראת רכבה השמאלית.

3.התובעת עותרת לפיצויה בגין עלות הנזק על פי הערכת השמאי בסך של 2,543 ₪ וכן בעלות שכר טרחתו בסך של 690 ₪ והוצאות משפט בסך של 500 ₪.

4.לטענת הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), בן זוגה של הנתבעת 1 שהיא בעלת הרכב, אכן היה במקום ובזמן בו נטען כי התרחשה התאונה, ואולם לא סטה לכיוון נסיעת התובעת. הנתבע הכחיש מכל וכל את הפגיעה ברכב התובעת, באשר לדבריו המראה היתה פגומה אף קודם לכן, ולגרסתו, מנצלת התובעת כעת הזדמנות לתקנה על חשבונו.

5.במהלך הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם. במסגרתו, אישר הנתבע כי אכן היה מגע בין כלי הרכב ואולם הוסיף וטען כי מגע כאמר לא הוביל לפגיעה במראה.

6.דין התביעה להתקבל בחלקה.

7.על פי הוראות סעיף 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976, ינומק פסק דיני בצורה תמציתית. להלן הטעמים אשר הביאוני לכלל המסקנה שלעיל.

8.ראשית, התובעת העידה לפניי והתרשמתי ממנה לחיוב. אני סבורה כי גרסתה אכן משקפת הדברים כהווייתם, וטענת הנתבע לפיה ניסתה התובעת להשית פגיעה קודמת על האירוע מושא התביעה אינה סבירה. אציין כי התובעת פנתה למשטרה על מנת לנסות ולברר את זהות הנתבע שכן לאחר התאונה לא עצרו כלי הרכב והחליפו פרטים. מדובר במאמץ ניכר יחסית בשל נזק שערכו אינו רב. אף בכך יש על מנת לחזק את גרסתה.