דבאח נ' סרחאן ואח'

1.התובעת הינה הבעלים של דירת 3 חדרים, הנמצאת בעכו, רח' בן עמי 52/16 (להלן: "הדירה").

2.הנתבעים שכרו את הדירה מהתובעת לתקופה של 12 חודשים, החל מ 1/7/16, בתנאים שפורטו ב"חוזה שכירות בלתי מוגנת" שנחתם בין הצדדים ביום 20/6/16 (להלן: "חוזה השכירות").

דמי השכירות נקבעו ל 2,500 ₪ לחודש.

3.לטענת התובעת, כעולה מכתב התביעה, הנתבעים שלמו לה דמי שכירות עבור שני חודשי השכירות הראשונים (היינו, לתקופה 1/7/16 עד 31/8/16) ולאחר מכן הפסיקו לשלם והגדילו לעשות כשעזבו את הדירה, לפני תום תקופת השכירות, ללא כל הודעה ותיאום עמה "... מעשה שהינו הפרה יסודית לחוזה בחוסר תום לב מובהק וזלזול בתובעת ובחוק המחייבם לכבד התחייבויותיהם בחוזה".

לכן הגישה התובעת את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעים לשלם לה את הסך של 33,400 ₪ (שזה הסכום המקסימלי אותו ניתן לתבוע בבימ"ש לתביעות קטנות).

בסעיף 8 לכתב התביעה מפרטת התובעת את מרכיבי הסכום אותו היא תובעת.

4.מאחר שהנתבעים, שלא טרחו להגיש כתב הגנה,ואף לא התייצבו לדיון, שהיה קבוע ליום 2/7/17, התקיים הדיון בהעדרם. מאחר שבמהלך הדיון התברר כי לאחר שהנתבעים עזבו את הדירה, ללא הודעה מוקדמת, הושכרה הדירה לדיירים אחרים, הוריתי לתובעת להמציא לתיק ביהמ"ש, בטרם אתן פסק דין, עותק מהסכם השכירות שנחתם עם הדיירים החדשים.

4.על סמך הנטען בכתב התביעה ועדויותיהם של התובעת ושל אביה, מר מוחמד דבאח, אני קובע כי הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם עפ"י חוזה השכירות. לכן יש מקום לחייבם בתשלום הסכומים הבאים:

א)חוב דמי שכירות - לפי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים שילמו דמי שכירות עבור 2 חודשי השכירות הראשונים. בהתאם להוראות סעיף 17 לחוזה השכירות הם התחייבו לשלם את דמי השכירות עד תום תקופת השכירות, גם אם יעזבו את הדירה לפני תום תקופת השכירות, אלא אם כן יימצא דייר חלופי, לשביעות רצונה של התובעת.