ת"ק 63534-12-16 פמיני נ' רפאלי

1.לפניי תביעה נזיקית-כספית, על סך 25,493 ₪, במסגרתה עותר התובע להשית האחריות לקרות תאונת דרכים - שהתרחשה בעיקול חד בכביש המצוי ברח' גדעון האוזנר בירושלים, ביום 24.03.2016 - על הנתבע, וכנגזרת מכך את נזקיו.

2.התובע היה במועדים הרלוונטיים הבעלים והנהג ברכב מסוג אאודי A6 מ.ר. 83-692-70 (להלן: "רכב התובע"). הנתבע נהג בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברכב מיצובישי "לנסר" מ.ר. 79-567-60 (להלן: "רכב הנתבע").

3.התביעה הוגשה והתבררה כתביעה קטנה ובהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק-הדין באופן תמציתי.

טענות הצדדים:

4.אליבא דגרסת התובע, כעולה מכתב התביעה, ביום 24.03.2016 בשעות הבוקר נסע ברכבו בנתיב המתעקל ימינה, בעודו בירידה, כשלפתע ולקראת סיום העיקול פגע בו רכב הנתבע אשר הגיע מהנתיב הנגדי תוך שסטה לנתיבו, משלא שם לב לתנאי הדרך ואף הסיט מבטו ממנה. התובע צפר ועצר את רכבו וכאשר הנתבע שם לב לכך, שבר אף הוא את ההגה ימינה ללא הצלחה ופגע עם צדו השמאלי-קדמי בצדו השמאלי-קדמי של רכב התובע (להלן- "התאונה"). בעקבות התאונה נגרמו לרכב התובע נזקי רכוש. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי רכב בתמיכה לשיעור הנזקים. לטענת התובע, הנתבע התרשל בנהיגתו ומשכך יש להשית עליו את האחריות הנזיקית לקרות התאונה. התובע עותר לפיצויו בגין ההפסד הממוני שנגרם לו בעת שהפעיל את פוליסת הביטוח שלו, הפסד הנחת העדר תביעות עתידי ואובדן ימי עבודה בסך כולל של 25,493 ₪.

5.אליבא דגרסת הנתבע, כעולה מכתב ההגנה, נסע הוא כדין בנתיבו, הגיע לעיקול מהחלק התחתון בו הכביש מתעקל, ועקב כך האט את מהירות נסיעתו. לפתע, הגיח רכב התובע מהנתיב הנגדי, סטה לנתיבו ופגע בו. כן מכחיש הנתבע את הנזקים הנטענים, לרבות ראשי הנזק של הפסד העדר הנחת תביעות ואובדן ימי עבודה, משאלו לא הוכחו כנדרש.

6.בדיון שהתקיים בפניי ביום 13.07.2017 במעמד הצדדים העידו הנהגים בפניי.

6.1התובע העיד בפניי, כי כאשר נסע בעיקול החד ברח' האוזנר הבחין ברכב הנתבע מגיע מולו כשהנתבע מביט כלפי מטה והרכב נכנס לתוך נתיבו. משכך, עצר התובע את רכבו וצפר, מה שגרם לנתבע להרים את ראשו ולסטות ימינה עם רכבו בכדי להימנע מהתנגשות אך ללא הועיל. לטענת התובע, לאחר קרות התאונה התנצל הנתבע ואמר שהוא ידע שזה יקרה לו יום אחד בעיקול האמור.

6.2הנתבע העיד בפניי, כי מדובר בעיקול חד ללא שדה ראייה כשזכות הקדימה מוענקת לו הואיל והוא זה שנסע בעלייה. כן טען, כי מכוניות חנו בצד הדרך בכיוון נסיעתו והכחיש הטענה שסטה לנתיבו של התובע. הנתבע אישר, כי התנצל בפני התובע, אולם טען, כי התנצל מחמת הבעת צער גרידא ולא מחמת הודאה באשמה. כן אישר, כי הפטיר בפני התובע שידע שיום אחד עלולה להתרגש תאונה במקום מפאת הסיכון הטמון בסיבוב החד המצוי בעיקול הדרך.