ת"ק 6349-10-15 אהרון נ' וגמן

1. זוהי תביעה בגין נזק לאופנוע. התובע טוען שחנה על המדרכה בקרבת עסקו של הנתבע. כאשר שב למקום לאחר כרבע שעה, לא מצא בתחילה את האופנוע, שהוזז על ידי התובע למרחק של כשלושה מטרים. התברר שהזזת האופנוע גרמה לנזק, כאשר נשבר מנעול הכידון. הנתבע סיפר שהגיע בשבע בבוקר לעסקו ומצא אופנוע החוסם את הכניסה. האופנוע עמד על רגלית והכידון היה משוחרר, והוא לא התקשה להסיע את האופנוע מטר או שניים הצידה ולפנות את הכניסה לעסקו.

לכתב ההגנה צורף תצלום של האופנוע החונה במעבר בין שני מבנים, לצד עסקו של התובע. התובע טען ששם הוא חנה מתחילה. הנתבע טען ששם צילם את האופנוע לאחר שהוזז וכי בתחילה הוא חנה ממש ליד דלת העסק, ומנע את הכניסה אליו. כך גם טען במכתב של עוה"ד שלו לעוה"ד של התובע וגם בכתב ההגנה. איני סבור שגרסת התובע סבירה.

2. אם מתחילה עמד האופנוע בין הבניינים במקום שאינו מפריע לאיש, כטענת התובע, לא ברור מדוע סבר שיש טעם לבקש את ההסבר להזזתו דווקא בעסקו של הנתבע.

התובע סבר שהנתבע פעל בעידנא דריתחא (זה היה ביטוי שלו). משמע, סבור הוא שלתובע היתה סיבה כלשהי לכעס. אם האופנוע חסם את הכניסה לעסקו של הנתבע, ניתן להבין את הכעס, אך מה סיבת הכעס אם חנה האופנוע בלי להפריע במעבר בין בניינים? קשה לראות מדוע יכעס הנתבע למראה אופנוע המוצנע לו במעבר לצד החנות ומפריע הרבה פחות מכלי רכב החונים בחזית העסק. מן הראוי לציין שהנזק באופנוע לא נגרם בהתקף כעס – האופנוע לא הושלך על המדרכה, אין בו סימנים של חבטות – אלא, כתוצאה מהזזתו ממקום למקום.

הנתבע הגיע למקום עבודתו בשבע בבוקר על מנת לעבוד. לא סביר שבעיתוי ובהקשר כזה, הוא טרח להשקיע זמן ומאמץ ב"הפגנה" לא תכליתית, כמו הרחקת אופנוע שאינו מפריע ממקום מרוחק אחד, למקום מרוחק ממנו. לעומת זאת מאד סביר, שהוא יפעל כדי לסלק אופנוע המפריע לו להכנס לעסק ולהתחיל לעבוד.

לאור נימוקים אלה מקבל אני את גרסת הנתבע באשר לנסיבות האירוע.

3. האופנוע של התובע חנה על המדרכה בניגוד לחוק והפריע את כניסת הנתבע למקרקעין. מי שחונה כך, מהמר על סבלנותו ועל הבלגתו של מי שעלול להפגע מהמעשה. סעיף 18(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט -1969 קובע "המחזיק במקרקעין כדין רשאי להשתמש בכח במידה סבירה כדי למנוע הסגת גבולו או שלילת שליטתו בהם שלא כדין." זה מה שעשה הנתבע. הוא נקט סעד עצמי והפעיל כח מוגבל, המינימום הנחוץ, לסילוק ההפרעה שמנעה שימוש במקרקעיו. בנסיבות אלה, אין פסול במעשיו, אפילו גרמו אלה נזק רכוש לתובע. הנזק שנגרם, לא נגרם על מנת להזיק, אלא באופן אגבי להגנה על הזכות לגשת למקרקעין ובמידה הדרושה לשם כך. התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

על פסק-דין זה ניתן לבקש רשות ערעור בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ו, 27 יולי 2016, בהעדר הצדדים.