אסרף נ' בוריסנקו

1. זו תביעה לפיצוי כספי עקב הפרת חוזה בין התובע לבין הנתבע שלפיו התובע רכש רכב במאי 2017 מאת הנתבע תמורת 75,000 ₪. זאת עקב פרסום ב"יד 2", שם הנתבע ביקש סכום של 80,000 ₪ עבור הרכב.

התובע טוען שהנתבע הפר את ההסכם כאשר הטעה במתכוון את התובע תוך כדי הסתרת מידע מהותי בקשר למצבו של הרכב.

התובע עותר לסכום של 18,268 ₪. הסכום מורכב כדלקמן:

1. 13,280 ₪- שהתובע נאלץ לשלם בגין חידוש מערכת התזמון של המנוע.

2. 5,000 ₪- בגין ימי עבודה וכדומה.

2. לטענת התובע, הוא הוטעה על ידי הנתבע שהציג את עצמו כאיש מקצועי בתחום הרכב וכאשר התעוררו שאלות כביכול התובע הסתמך על הנתבע שנתן הסברים. התובע כללית מנסה לתאר תמונה שלפיה נפל קורבן להטעיה מכוונת ולהסתרה של עובדות. הוא מלין שהנתבע לא נתן לו לעשות נסיעת מבחן ושלא היה הסבר לנתבע מדוע תוך תשעה חודשים הוא מוכר את הרכב. אולם, התמונה שמתקבלת היא שהתובע בעצמו בדק את הרכב בצורה מקיפה לפני שהחליט לרכשו. התובע מסביר שהצדדים נפגשו ביום 10.5.17 על מנת שהתובע היה יכול להתרשם ויזואלית מהרכב. הנתבע מסר לתובע שהרכב עבר את כל הטיפולים הנחוצים כאשר היה ברשותו. למחרת הפגישה, הוכנס הרכב לבדיקת מכון רישוי "אמיתי" בנתניה. בטופס הבדיקה צוינו מספר ליקויים ובין היתר, נורית ביקורת ניהול המנוע, דולקת. התובע לא הסתפק בבדיקה של מכון הרישוי וניגש למוסך, וכך התובע מסר לבית המשפט:

"אחרי הבדיקה הלכתי למוסך. לגבי המנורה שהייתה דולקת הם ניתקו אותה ואמרו לי לחזור במידה והיא תידלק שוב." (ע"מ 1, שורות 9-10).

בכל זאת התובע החליט לסיים את העסקה ורכש את הרכב. זמן קצר לאחר הרכישה, התברר לתובע שהייתה תקלה במערכת התזמון והוא נאלץ לשלם, 13,280 ₪ על מנת לתקנו.

התובע ממשיך לטעון כי הנתבע ידע או היה חייב לדעת שהרכב לא תקין והיה צריך לדעת במיוחד על בעיית מערכת התזמון. לצורך כך, הנתבע מסתמך על חוות דעת של מוסך ראשי של שברולט מיום 29.6.17. לפי חוות הדעת, נערכה בדיקה בעזרת מחשב, והבדיקה הראתה שיש להחליף במידית את מערכת התזמון של המנוע. (נספח ג של כתב התביעה). כמו כן, המומחה, מר ניסים ארביב, קובע שלאור המצב של מערכת התזמון, הוא סבור שהמנורה הייתה דלוקה לפחות חודשיים לפני שזה הגיע לבדיקה שלו. התובע בונה על חוות הדעת בטענתו שהנתבע הזניח את הרכב, התעלם מהדלקת המנורה ושהיה חייב לבצע את החלפת מערכת התזמון מזמן.

3. עמדת הנתבע היא, שאכן עבד בתחום כלי הרכב ונראה כי הוא בר ניסיון אך התובע ערך בעצמו סדרה של בדיקות בטרם הרכישה, ולא הסתמך על דברי הנתבע בכל הנוגע להחלטתו לרכוש את הרכב. הנתבע טוען גם שאכן החזיק את הרכב זמן קצר אך הסיבה היא שהיה זקוק לכסף מזומן במידי והרכב שהיה בידיו טופל באופן שוטף. לא התעוררו בעיות שהרכב היה אצלו שמהן היה יכול ללמוד על הבעיה במערכת התזמון. וכך מסר לבית המשפט:

"בכל הזמן שהרכב היה ברשותי המנורה לא נדלקה. לא ידעתי מה התקלה. הנורה מסמנת מיליון סיבות, אחרי הבדיקה הוא רצה ללכת למוסך לבדוק מהי התקלה, כמו שאמרו לו במכון בדיקות הוא דיבר עם אחיו שלקח אותו למוסך סוזוקי, חיברו למחשב ואיפסו את המנורה, אמרו לי לעשות סיבוב עם האוטו וכך עשיתי, חזרתי והוא אמר בסדר ניתן לעשות העברת בעלות." (ע"מ 1, שורות 26-29).