הוך נ' בקר סדן

תביעה בגין נזקי רכוש עקב תאונת דרכים.

1. התובע טוען כי המתין עם רכבו בחניה ולפתע רכב הנתבעת נסע אחורנית ופגע בו. לטענתו נגרמו לו בתאונה נזקים כמפורט בדו"ח השמאי בסך 4,883 ש"ח. התובע תיקן את הרכב אצל חברו, לטענתו בצורה "קוסמטית" בלבד, אך לא הוצגה חשבונית ביחס לתיקון כלשהו.

    

2. הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי מדובר היה בתאונה קלה שנגרמה בשל כך שהתובע פגע בה מאחור ובכל מקרה לא נגרם בה כל נזק. הנתבעת מפנה לעניין זה גם למספר גרסאות שמסר התובע בדבר נסיבות התאונה. עוד טוענת היא כי מדובר היה ברכב ישן "וחבול" וכי התובע מייחס לתאונה נזקים שהיו ברכב עוד קודם לכן.

    

3. התובע העיד את בעל המוסך שתיקן את הנזק. העד מסר כי מדובר היה בנזק רב, אך בשל סירובה של הנתבעת לשלם את עלות התיקון, הרכב תוקן שלא על פי דו"ח השמאי. העד מסר כי שוחח עם הנתבעת אשר טענה כי אמנם פגעה בתובע, אך הסבירה שאינה אשמה בתאונה בשל כך שרכב אחר יצא מהחניה והיה פוגע בה אלמלא נסעה לאחור. העד מסר כי ביקש מהנתבעת לשלם 1,500-2,000 ש"ח.

    

4. הנתבעת העידה עדת ראיה, שטענה כי כלל לא הבחינה בתאונה כלשהי, אך שמעה צעקות שלא הבינה את פשרן. העדה טענה אף היא שמדובר היה ברכב ישן במצב תחזוקתי ירוד. העדה טענה כי היא מכירה את התובע ואת רכבו.

    

5. לאחר ששמעתי את הצדדים והעדים הגעתי למסקנה שעדיפה בעיני הגרסה לפיה התאונה התרחשה באופן שהנתבעת נסעה לאחור ופגעה ברכב התובע. לא מצאתי הבדלים משמעותיים בגרסאות התובע, לחברת הביטוח ולבית המשפט ואני דוחה הטענה בעניין זה. הנתבעת אינה מכחישה את קרות התאונה אלא טוענת שהתובע הוא שפגע בה. בעניין זה אני מעדיף את גרסת התובע, אשר הייתה מהימנה עלי באשר לנסיבות קרות התאונה. גרסה זו מתיישבת גם עם גרסתו של העד אדלמן אשר מסר שהנתבעת הודתה בפניו שאכן פגעה בתובע, אך טענה שנאלצה לנסוע לאחר בשל רכב אחר שיצא מהחניה. הנתבעת לא חלקה על כך בעת שחקרה את העד. עדותה של העדה עברי בעניין זה אינה מוסיפה דבר, שכן טענה שלא ראתה תאונה כלשהי והרי הנתבעת עצמה מודה בקיומה של תאונה.