לוי נ' השרון (1987) מפעל אלומיניום ונגרות לבנין בע"מ

1.התובע רכש דירה מקבלן בשנת 2013. הנתבעת היא מי שהתקינה את התריסים בדירה ובכלל זה התריסים החשמליים.

ביוני 2017 התקלקל התריס החשמלי בסלון ביתו של התובע, באופן שלא ניתן היה להרימו והוא נותר סגור ללא אפשרות יציאה למרפסת. התובע פנה לנתבעת ונאמר לו כי אין עוד אחריות על המוצר משתמה תקופת האחריות.

בנסיבות אלה רכש התובע מנוע חדש בעלות של 1,100 ₪ ונשא בעלות התקנתו סך של 500 ₪ נוספים.

כשהוחלף המנוע גילה כי נרשמה עליו אחריות לתקופה של 7 שנים.

2.לטענת התובע, מאחר שהנתבעת לא אמרה לו שלמנוע אחריות ל- 7 שנים, עליה לפצותו בגין הוצאות שהוציא (1,600 ₪) ולפצותו בגין עגמת נפש על התקופה בה לא יכול היה לצאת למרפסת (10,000 ₪).

3.מנגד טוענת הנתבעת שהאחריות למוצריה כפופה להוראות חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 ולפי סע' 4(1) לחוק המכר (דירות) זו נקבעה לתקופה של שנתיים. לפיכך בחלוף 4 שנים, מושתק התובע מלטעון כל טענה בדבר אי מתן שירות תיקונים. עוד הוסיפה הנתבעת כי ממילא היריבות היא מול הקבלן והתביעה היתה צריכה להיות מוגשת כלפיו.

עוד טוענת הנתבעת שמנוע התריס מותקן על ידה בלבד והאחריות לו ניתנת בידי ספק חיצוני. בנסיבות אלה לטענתה היה על התובע לפרק את המנוע ולגשת לממש את האחריות מול היצרן.

4.בינתיים, מאז הגשת התביעה התקלקלו לטענת התובע 2 תריסים נוספים בביתו שבאחד מהם התקלקל המנוע. לאחר הדיון ניתנה אפשרות לנתבעת להגיע לביתו של התובע לצורך החלפת מנוע התריס בחדר. בהתאם להודעת התובע מיום 21/5/18 נציגי הנתבעת הגיעו לביתו והחליפו את המנוע לתריס בחדר השינה בעלות עבודה בלבד של 447 ₪.

התבקשה תגובה של הנתבעת לאמור ואם יש בכך להשליך על התביעה בנוגע לתריס הסלון. בתגובתה חזרה הנתבעת על עמדתה כי אין לה אחריות על-פי חוק המכר (דירות) לאור מועד פנייתו של התובע וכי לפנים משורת הדין הסכימה לפרק את המנוע התקול ולהחליפו באחר תוך גביית עלות העבודה בלבד.

המחלוקת היא אם יש לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין אחד או יותר מרכיבי התביעה.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

5.התובע טען שמנוע התריס בסלון ביתו התקלקל ונדרש להחליפו בעלות כוללת של 1,600 ₪. הנתבעת לא שוללת הגירסה.