ת"ק 63107-02-16 צרור ואח' נ' סעדא

1.במסגרת התובענה הקטנה שלפניי ביקשו התובעים לחייב את הנתבע לשלם להם פיצויים בעקבות עסקת רכישת רכב. התובעים טענו כי הנתבע, העוסק כסוחר רכבים משומשים מכר להם רכב מסוג איסוזו דימקס ש.י. 2006 ביום 2/3/16. לשיטתם, הגיעו בעקבות פרסום מודעה על ידי הנתבע באתר "יד 2", ולאחר שניהלו מו"מ עם הנתבע הוחלט כי הרכב ילקח לבדיקה במכון רישוי.

במצב דברים זה ומשהגיעו מרחוק המליץ הנתבע על מכון רישוי מתאים והצדדים ניגשו לבדיקה. בהגיעם אל מכון הבדיקה ביקש הנתבע כי ימתינו לבודק מסוים בטענה שאצלו הדברים יטופלו בזריזות וכשהתפנה זה ערך עבורם את הבדיקה ותיאר לפניהם את הליקויים שברכב בעל פה תוך שהוא מסמן בטופס הבדיקה. לטענת התובעים הסבריו של הבוחן נגעו לכך שהרכב במצב תקין וטוב לגילו, וזה הבהיר כי ההערות הנרשמות על ידו הן רק לשמירה על המכון מפני טענות ביחס לליקויים שלא צוינו. לשיטתם, הבהיר הבוחן במכון כי הליקויים שנרשמו בגיר אינם מלמדים על ליקוי חמור כלשהו ולמעשה מדובר בגיר תקין ובליקוים קלים בלבד. התובעים טוענים כי הנתבע נהג במקום מנהג בעלים, וכי ניכר היה כי הוא מוכר לכל עובדי המכון.

לבסוף, ולאחר הבדיקה נערכה העסקה בין הצדדים, התובעים שילמו את התמורה וקיבלו את הרכב לרשותם.

לטענתם פחות מ-24 שעות לאחר השלמת העסקה חדל הרכב מלפעול, וזה נגרר על ידם למוסך. במוסך התברר כי גיר הרכב "נשרף" וכי יש להחליפו. התובעים טוענים כי פנו מיד לנתבע ואולם זה התנער מחובותיו כלפיהם.

עוד טוענים התובעים כי לאחר המקרה ביקשו מהנתבע שישלח אליהם את טופס זכרון הדברים עליו חתמו, טופס שלשיטתם מולא על ידי הנתבע ואשר הושלם על ידי הנתבע לאחר לכתם ולא נמסר להם במועד עריכת העסקה. בשלב זה העביר הנתבע את הטופס אל התובעים באמצעות הפקס', ולאחר עיון בו התברר כי בניגוד למחיר ששולם על ידם – 56,000 ₪, ציין הנתבע כי תמורת הרכב שולמו רק 41,000 ₪.

מכל אלו, ובשים לב לימי ההשבתה של הרכב, לעובדה שהנתבע סירב לקחת על עצמו אחריות לגיור כאמור ובשים לב לכך שאף מנהל מכון הרישוי אליו פנו התנער מכל טענה כלפי המכון הגישו התובעים תביעתם זו. במסגרת תביעתם ביקשו התובעים פיצוי בסך של 20,000 ₪, וזה מורכב ככל הנראה בין היתר אף מהוצאות שלשיטתם הוציאו בקשר עם תיקון הבלמים שהיו אף הם פגומים.

2.הנתבע התגונן כנגד התביעה וטען כי התובעים פנו למכון בדיקה טרם הרכישה, לרכב נערכה בדיקה ובשים לב לתוצאותיה החליטו התובעים לרכוש את הרכב. לשיטתו, לאחר הבדיקה ישבו התובעים עם הבוחן במכון, קיבלו הסבר בנוגע לתוצאות הבדיקה, ורק לאחר כל אלו נערך הסכם מכר במסגרתו אישר הרוכש כי בדק את הרכב ומצבו משביע את רצונו.

לשיטת הנתבע רק בחלוף מספר ימים פנה אליו רוכש הרכב והחל לאיים עליו, ואולם הוא עצמו הפנה אותו אל המכון שם נערכה הבדיקה והבהיר לו כי הוא עצמו אינו אחראי לרכב משנקנה לאחר בדיקתו.

3.הצדדים העידו לפניי ולאחר ששמעתי את עדויותיהם אני רואה לנכון לקבל את מרבית התביעה ואבהיר -

א.התובעים נחקרו וניכר שעשו מאמץ כן וממשי למסור לביהמ"ש את מלוא הפרטים בנוגע לאופן ההתנהלות, ביחס לדברי הבוחן מטעם מכון הבדיקה ובנוגע לקשר הנחזה בין הנתבע-המוכר לבין עובדי המכון. זאת ועוד, התובעים צירפו מטעמם אסמכתא המעידה על משיכת סך של 56,000 ₪ במזומן ביום הרכישה ולעניין העברת זכרון הדברים באמצעות הפקס', ובכך הועבר לטעמי הנטל המשני להבאת ראיות לסתור בנוגע לסכום התמורה אל הנתבע, להציג עדות לכך שהסכום ששולם לו עומד על 41,000 ₪ בלבד.

ב.זאת ועוד, המסמכים שצרפו התובעים מעידים בבירור על כך שבתוך יומיים בלבד ממועד השלמת העסקה וקבלת החזקה ברכב לידיהם נאלצו להוציא הוצאות בקשר עם גרירתו, על כך שיצרו קשר עם הנתבע (עובדה שאינה שנויה במחלוקת), פנו אל הנתבע בבקשה לשלוח אליהם באמצעות הפקס' את זכרון הדברים, ואף הוציאו הוצאות בקשר עם החלפת תיבת ההילוכים ברכב, ראיות שיש בהן כדי לתמוך בגרסתם בנוגע לסמיכות המועדים בין מועד הרכישה למועד גילוי התקלה במלוא עוצמתה, ובהתאמה אף בנוגע לכך שברכב היה פגם של ממש במערכת העברת הכח.

בסה"כ הותירו התובעים רושם מהימן על ביהמ"ש, כך כל אחד מהם בנפרד, ומקל וחומר שניהם יחדיו, בשים לב לזהות הגרסאות באופן כללי ובשים לב לכך שנותר בי הרושם בתום הדיון כי אלו עשו מאמץ כן למסור גרסה סדורה, מדויקת ונכונה של הדברים. בהתאמה התרשמתי כי מדובר באנשים כנים, שפעלו בתום לב ומתוך אמון שנתנו בבודק מטעם המכון, על אף שניכר כי לזה קשרים אישיים עם הנתבע.

ג.ניסיונותיו של הנתבע להציגם כעבריינים פורעי חוק המקושרים לגורמים עברייניים ממשפחות הפשע, כהגדרתו, אשר שלחו אנשים מטעמם לאיים עליו, והכל ללא כל עדות, ראיה, תמיכה בהקלטה או בעדות חיצונית כלשהי, ותוך שהוא מפריך אמרות בעניין שוב ושוב הם שגרמו לביהמ"ש לפקפק דווקא בגרסתו של הנתבע בנוגע להלך הדברים, ולא בגרסתם של התובעים שהתרשמתי כי בינם לבין הארועים הנרמזים אין ולו דבר.

ד.גם העובדה שהנתבע בחר שלא להציג לפני ביהמ"ש את הקבלה שלכאורה הוציא ביום הרכישה, והמעידה על קבלת סכום מזומן של 41,000 ₪ בלבד הגבירה את החשד שמא ביקש הנתבע להסתיר מידע מהותי וחשוב מעיניו של ביהמ"ש, וחזקה פועלת לחובתו לפיה לו היתה חשבונית מס-קבלה כאמור בידיו, היה מציגה לעיני ביהמ"ש כאן.

ה.ניסיונו של הנתבע להציג תחילה מצג משל התובעים הם שבחרו את מכון הבדיקה שבו תיערך בדיקה לרכב, ביחד עם ניסיונו להציג מצג משל אינו מכיר את הבוחן שערך את הבדיקה לרכב ומשל ההיכרות בינו לבין המכון אינה היכרות קרובה אף היא מעורר תהיות, במיוחד משלשיטתו-שלו הוא מוכר כ-20 רכבים מידי יום, ועורך, כך לדבריו ולאחר שניכר כי הוא מנסה לצמצם את היקפי מערכת היחסים שבינו לבין המכון, 5-6 טסטים לרכבים במכון זה מידי חודש ועוד כ- 5 בדיקות לרכבים המועמדים למכירה על ידו באותו מכון מידי חודש בחודשו.

למעשה אין ולא יכול להיות חולק כי הנתבע מכיר היטב את מכון הרישוי שבו נערכה הבדיקה לרכב, מכיר את העובדים במקום, והיה מעורה ומעורב במהלך ביצוע הבדיקה ובשיחות שנערכו במהלכה ובסיכומה.

ו.יחד עם זאת טען הנתבע טענות בנוגע למערכת היחסים שבין התובעים לבין המכון ואודות ההליכים המתנהלים בין אלו, ואך מובן הוא כי מידע בעניין זה לא היה מצוי בידיו לולא היה מצוי בקשר ישיר עם מכון הבדיקה. על אף דברים אלו בחר הנתבע שלא לזמן את עובדי המכון לעדות כאן הן בנוגע לטיב מערכת היחסים שבינו לבין הבוחן שערך את הבדיקה ברכב והן בנוגע לחילופי הדברים שבין התובעים לבין הבוחן הרלוונטי. בעניין זה עומדת לחובתו של הנתבע החזקה לפיה משלא הובאו העדים מטעמו לעדות כאן ללא טעם של ממש, יש בכך כדי ללמד כי לו הובאו לעדות היתה עדותם פועלת לחובתו דווקא. בהקשר זה אציין כי הנתבע ביקש במהלך הדיון לקבוע מועד חדש ולזמן אל הדיון את עובדי המכון כעדים מטעמו.