עזרא נ' כהן ואח'

1.לפני תביעה לפיצוי בסך 3,976 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב שבבעלות התובע 2 בתאונת דרכים, שנטען לגביה בכתב התביעה כי התרחשה באשם הנתבע 1. בסכום שנתבע, הוכלל סך של 1,000 ₪ כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לתובע 1, הוא הנהג.

2.בכתב התביעה נטען כי ביום 31.7.15, נהג תובע 1 ברכב שבבעלות התובע 2 ובעת כניסתו לצומת פגע רכבו של הנתבע 1, הנהוג על ידו, ברכב התובע 2 וגרם לרכב לנזק. לפי הצהרת חברת הביטוח המבטחת את רכב התובע 2, חסרון הכיס שנגרם לתובע 2 בגין הנזק מסתכם ב- 2,976 ₪ (ערכי כינון, השתתפות עצמית וירידת ערך). עוד צורף לכתב התביעה כתב אישום שהוגש כנגד הנתבע 1 בגין התאונה ובו הואשם הנתבע 1 באחריות לתאונה ולנזקי הגוף והרכוש שנגרמו בשלה.

3.בכתב ההגנה שהגיש הנתבע 1 הכחיש הנתבע 1 את האחריות לקרות התאונה ואת הנזקים הנטענים. איני מרחיבה על אודות הגרסה העובדתית של הנתבע 1 באשר לאופן התרחשות התאונה מאחר שבדיון לפני ביקש לחזור בו מגרסתו והודה באחריות לתאונה.

4.בתחילה, הצדדים לתביעה, כפי שצוינו בכתב התביעה שהוגש, היו הנהג כמי שהגיש את התביעה והנתבע 1. בדיון מיום 1.1.18, במעמד התובע 1 והנתבע 1, עלה כי הנתבע 1 לוקח אחריות על קרות התאונה ועל נזקיה ואולם כפי שהצהיר: "אני עושה את זה בשביל הביטוח. מבחינה כלכלית זה לא משנה לי הרבה. מה שמדובר פה בהשתתפות עצמית קטנה". עוד ציין: "אני לא מבין למה חברת הביטוח לא הגיעה היום לדיון. אני גם לא רוצה לדחות את הדיון פעם נוספת ומעדיף לקחת אחריות כי לא מוכן לבזבז על זה יום נוסף". במעמד הדיון, לפי בקשת הנתבע 1 ובהסכמת התובע 1, צורפה חברת הביטוח כנתבעת 2 לתביעה ונקבע דיון נוסף ליום 5.3.18. יוער כי במהלך הדיון האמור, לא עלתה לדיון שאלת היקף הנזק והאם ישנה מחלוקת בין הצדדים בשאלה זאת.

5.לדיון שנערך ביום 5.3.18 התייצב התובע 1 ונציג הנתבעת 2. הנתבע 1 לא התייצב לדיון מבלי שניתן הסבר לאי התייצבותו ולמרות שידע על מועד הדיון. במעמד האמור, טען נציג הנתבעת 2 כי לא היה מקום לצרף את הנתבעת 2 לתביעה, זאת היות שההשתתפות העצמית של הנתבע 1 בפוליסה היא מעל סכום התביעה (הפוליסה הוצגה לעיון בית המשפט וממנה עלה שההשתתפות העצמית של הנתבע 1 היא בסך של 3,500 ₪). עוד הפנה נציג הנתבעת 2 את תשומת הלב לכך כי התובע 1 הוא הנהג בעת קרות התאונה, ומשאינו הבעלים של הרכב הניזוק אינו רשאי לתבוע. התובע 1 העיד כי הרכב הוא של גיסו ומצוי בחזקתו בדרך קבע. נטען כי בעל הרכב מודע לתביעה שהגיש והיא על דעתו ובתיאום עם חברת הביטוח המבטחת את הרכב שבבעלות התובע 2. לאור האמור, וברשות בית המשפט, תוקן כתב התביעה בהוספת הבעלים של הרכב כתובע – הוא התובע 2.

6.לנוכח תמונת המצב שנפרשה עד כה ובאי התייצבות הנתבע 1 לדיון למרות שזומן כדין, היה מקום ליתן פסק דין בהעדר ולחובת הנתבע 1 על אתר. ואולם, בהתחשב בכך שלא הייתה לפני הצהרה מצד התובע 2 – הוא הבעלים של הרכב ובעל הזכות, כי התביעה היא על דעתו, השתהיתי במתן פסק דין עד אשר תומצא הצהרת התובע 2. הצהרה כאמור, התקבלה לתיק בית המשפט ביום 5.3.18.

7.לא מצאתי בסיס לחיוב בגין עוגמת נפש בסך של 1,000 ₪ כנטען בכתב התביעה, משלא הוכחו לפני נסיבות אשר מהן ניתן להסיק עוגמת נפש ולהעריך אותה בסך הנטען.

8.אשר על כן, אני מחליטה לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע 2, סך של 2,976 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה (29.12.16), וכן הוצאות בסך של 250 ש"ח. הסכומים שבפסק הדין ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.