ת"ק 6289-07-13 שי נ' פמי פרימיום בע"מ

ביום 10.4.13 נסעה התובעת 2 (להלן: "התובעת") ברכב המשפחה. לגרסתה, לפתע נצפו אדים העולים ממכסה המנוע. לטענתה היא עצרה את הרכב מיד ובעצת בעלה ומכונאי התקשרה לנתבעת, שהנה חברת גרירה, על מנת שתגרור אותו למוסך. התובעים טוענים שהרכב הגיע למוסך לאחר שעות רבות כשמנועו חם. בבדיקה נמצא כי נגרם נזק למנוע כתוצאה מנסיעה ללא מים. לאור כך טוענים התובעים שהנתבעת היא שגרמה לנזק ועליה לחוב בו. את עיקר יהבם משליכים התובעים על כך שהרכב הגיע למוסך לאחר שעות רבות שמנועו חם ומכאן שהוא הותנע, לשיטתם, כאשר היה בשליטת הנתבעת וכך נגרם הנזק.

הנתבעת טוענת כי לא גרמה כל נזק לרכב. נטען כי בהסכמת התובעת העמיסה את הרכב על הגרר בנסיעה קצרה בת מספר שניות אשר אינה יכולה לגרום כל נזק. עוד נטען כי הרכב היה על הגרר כל העת, מנועו לא הותנע ולכן ואם נגרם נזק, אין זה אלא בשל התקלה המקורית בגינה נדרשה הגרירה.

קיימתי שני דיונים בתביעה במסגרתם שמעתי את התובעים, את מנהל המוסך אליו הגיע הרכב ואת שני עובדי הנתבעת שעסקו בגרירת הרכב. הקושי בהכרעה בתיק זה נבע מכך ששני הצדדים יכולים היו לגרום לנזק שהתגלה ברכב בסופו של יום, שכן התנהגותם הנטענת של שני הצדדים (היינו נסיעה ללא מים) מסוגלת תיאורטית לגרום לסוג הנזק שנגרם לרכב. כך, אם לא עצרה התובעת בתוך זמן ראוי מעת שהבחינה באדים ונסעה ללא מים, יכולה הייתה נסיעתה לגרום לנזק. מנגד, אם עובדי הנתבעת התניעו את הרכב לפרק זמן ארוך דיו, יכול היה הנזק להיגרם בשל כך. חרף קושי מובנה זה, שני הצדדים לא הביאו ראיות ישירות או חוות דעת של מומחים ביחס לשאלה מי מבין הצדדים גרם לנזק. לאור כך ההכרעה קשה והיא תושתת על מבחני סבירות ונטלי ההוכחה.

ראשית אציין כי עדותה של התובעת הותירה בי רושם חיובי ואמין והתרשמתי כי היא דייקה בדבריה ותיארה את הדברים כפי שהתרחשו לתפיסתה. יחד עם זאת, אינני יכול לקבל כעובדה מוכחת שלא נדלקה נורת חום מנוע ברכב, כמו גם שהתובעת עצרה מיד. אינני סבור שהתובעת לא אמרה אמת בנושא, אלא שלא השתכנעתי שאכן נתנה דעתה בזמן אמת ללוח השעונים. התובעת מיקדה תיאורה באדים שיצאו ממכסה המנוע וטענה שעצרה מיד עם הופעתם. התובעת לא הסבירה אם הסתכלה באופן מפורש על מד חום המנוע ויכולה לומר באופן פוזיטיבי שהנורה לא דלקה וכי השעון לא הראה עליית טמפרטורה, או שמא היא סבורה שהנורה לא דלקה שכן לא הבחינה שנדלקה. בנוסף וזה העיקר, מנהל המוסך שהעיד מטעמה של התובעת טען כי התובעת "אמרה לי שיצאו כל המים, לא דיברנו על טמפרטורה אלא אדים". תיאור זה של איש מקצוע, אינו מתיישב עם עצירה מידית לאחר הופעת האדים ועל כך שלא דלקה נורת חום המנוע. הוא מתיישב דווקא עם נסיעה ארוכה יותר ואיבוד מים רבים קודם לכן. כמו כן ראיתי בכך שהשניים לא דיברו על "טמפרטורה" קושי לא מבוטל לקבל כממצא עובדתי את טענת התובעת לפיה לא דלקה נורת חום מנוע טרם שעצרה. סיכומו של דבר בעניין זה, איני סבור שהתובעת ביקשה למסור נתון בלתי נכון. דעתי היא שאין לקבל את דבריה כמשקפים בהכרח את שהתרחש ומכאן שיש לקבוע שבשלב שטרם הגרירה הרכב איבד מים רבים ולא ברור אם דלקה נורת חום מנוע או לאו.

יחד עם זאת אין להסיק ממסקנתי דלעיל כי בהכרח בשלב זה נגרם הנזק מושא תביעה זו לרכב, אלא הדבר אפשרי בלבד. כפי שהסביר מר טרביה אחמד, מנהל המוסך – אשר עדותו מקובלת עלי כמהימנה ומקצועית – מקור התקלה היה שבר בצינור עיבוי. מדובר בצינור המצוי מעל למנוע. השבר בצינור גרם להופעת האדים בהם הבחינה התובעת, אולם לאור מיקומו של הצינור (שהנו עליון ולכן המים אינם נוזלים מהשבר שבו, אלא מתאדים בלבד) אין להסיק מהופעת אדים שבהכרח נגרם בשלב זה נזק כלשהו למנוע. האדים מופיעים עם היווצרות השבר בצינור ובשלב זה אין כל דופי בפעילות המנוע. הנזק למנוע ייגרם, כפי שהסביר מנהל המוסך, אם תמשך הנסיעה "רבע שעה בלי מים בכלל" וכאמור אובדן המים אינו קורה ברגע אחד אלא הדבר "לוקח זמן עד שזה יוצא זה לא יוצא במכה אחת".

סיכומו של דבר בשלב זה: כאשר הרכב נעצר הוא איבד מים רבים אך אין אפשרות לקבוע אם הנזק כבר נגרם בשלב זה, אם לאו. יחד עם זאת ניתן בהחלט לקבוע שהאפשרות שהרכב ניזוק בשלב זה קיימת.