ת"ק 62812-03-16 דנציגר נ' עיריית פתח תקווה

1.בקשת הנתבעת לדחיית התובענה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית לפי תקנה 101 (א) (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, זאת בגדר תביעה כספית בסך של 2,925 ₪ בגין גביית דוח חנייה, לטענת התובע- שלא כדין.

2.לאחר עיון בבקשה ובתגובה מצאתי לקבל את הבקשה.

3.בתביעה שלפני התובע עותר לביטול דוח חניה, מן הטעם ששילם עבור החניה כך שהדוח ניתן לו שלא כדין. התובע פנה בעניין זה לנתבעת, אולם בקשתו לביטול נדחתה ובסופו של יום בעקבות הליך עיקול שנפתח נגד התובע, התובע שילם את הקנס שהספיק לצבור ריבית בסך של 425 ₪. בתביעה שלפני התובע דורש החזר הסכום ששילם, סך של 500 ₪ בגין אובדן חצי יום עבודה וסך של 2,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

4.מדובר בתקיפה ישירה של פעולת רשות מקומית, תביעה לביטול דוח חנייה, והשגה על תוקפו.

5.כל אלה הם בסמכות ייחודית של בית המשפט לעניינים מקומיים על פי סעיף 55 לחוק בתי המשפט נוסח משולב התשמ"ד- 1984.

6.במצב דברים זה, על התובע היה להעלות תחילה את טענותיו לאי ביצוע העבירה בפני בית המשפט לעניינים מקומיים. רק אם בית המשפט לעניינים מקומיים היה קובע כי התובע לא ביצע את עבירת החנייה, רק אז יכול היה התובע להעלות את טענותיו הנזיקיות כנגד הנתבעת. כל קביעה אחרת יהיה בה כדי להתיר תקיפה עקיפה אסורה של הקנס שחויב בו (ראו: ע"א 8080/99 וקס נ' עיריית ת"א (5.12.05) – סעיף 5 לפסק הדין).

7.זאת ועוד, אין מחלוקת כי הדוח שולם. אשר על כן, על דוח החניה חל סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982. הקובע כי מקום בו "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא עונשו".

בענייננו, התובע שילם את סכום הקנס נשוא דוח החניה ומשכך יש לראותו כמי שהודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא עונשו. שעה ששולם הקנס, הדרך היחידה לתבוע את השבת סכום הקנס ששולם הוא ביטול הודעת תשלום הקנס, דהיינו, ביטול כתב האישום בגין עבירת חנייה. סמכות זו של ביטול כתב האישום הפלילי נתונה אך ורק לבית המשפט לעניינים מקומיים.

אם כן, מדובר בבקשה לביטול ההרשעה, שלפי עניין וקס לא ניתן לעשותה בהליך זה, שכן, כאמור בעניין וקס, "אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי".