זייד נ' חנקין ואח'

לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 27.8.2016.

בהתאם לכתב התביעה, התובעת החנתה את רכבה ברחוב אוסישקין בתל אביב וכשיצאה מהרכב הבחינה בתוך ברכב הנתבעים המבקש לחנות לפניה במקביל למדרכה. בהתאם לכתב התביעה, היא המתינה וראתה שהוא לא נכנס לחניה "בצורה טובה" ותוך כדי נסיעתו לאחור פגע ברכבה וגרם לנזקים כפי שמופיעים בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה. התובעת הציגה לבית המשפט תמונות ממקום התאונה ונתבקשה בסוף הדיון להעביר תמונות אלה לבית המשפט.

בפועל, במסגרת הדיון שהתקיים, התברר כי מי שנהג והחנה את הרכב לא הייתה התובעת כי אם בן זוגה אשר לא התייצב לדיון והתובעת עצמה לא ראתה את התאונה והגיעה למקום רק לאחר מכן.

לטענת הנתבע 1, אשר נהג ברכב הנתבעים, הוא ביקש לחנות את רכבו במקביל למדרכה, במקום שהיה די רחב לשיטתו לשני הרכבים, הן לרכבו והן לרכב התובעת. בטרם נכנס לחניה הבחין בבחור (בדיעבד התברר כי זה הוא בן זוגה של הנתבעת) מחנה את רכבו יוצא ועומד ליד הרכב. הנתבע 1 החל בנסיעה לאחור על מנת להיכנס לחניה אלא שבטרם הספיק לחנות דפק אותו בחור על חלונו וטען כי הוא פגע ברכב התובעת. לטענת הנתבע 1, לא היה כל מגע בין הרכבים. הנתבע 1 הבחין כי בלוחית הרישוי של רכב התובעת נוצר חור אשר ככל הנראה מקורו מכלי חד וממילא לא כתוצאה ממגע כלשהו שבין רכב התובעת לרכב הנתבעים.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם, עיינתי בתמונות הנזקים ושמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע 1 אלא שהתובעת לא הוכיחה את נזקיה וממילא כי בהתאם לכך דין התביעה להידחות.

במסגרת הדיון שהתקיים התברר כאמור כי בשונה באמור בכתב התביעה, התובעת לא נכחה במקום ברגע התאונה וממילא הגיעה למקום רק לאחר שהוזעקה על ידי בן זוגה. לא ברור מדוע בחרה לציין בכתב תביעה כי היא זו שנהגה ברכב וראתה את רכב הנתבע 1 פוגע ברכבה כאשר לא כך היה.

בסופו של יום הסבירה התובעת כי הגם שלא נכחה במקום התאונה ברגע התרחשותה הגיעה מיד לאחריה, אז הבחינה במיקומי הרכבים וממילא כי נוכח גודל רכבו של הנתבע 1 לא היה סיכוי כי יכול היה להיכנס לחניה אליה ביקש להיכנס מלכתחילה .

עוד טענה התובעת כי בהתאם לתמונות שצולמו על ידה ממקום התאונה ניתן לראות התאמה בין החור שנוצר בלוחית הרישוי ברכב לבין החלק ברכב הנתבעים שפגע בו וממילא יש בתמונות אלה כדי ללמד בהכרח על כך כי רכב הנתבעים פגע ברכב הנתבעת.

דרך המלך הייתה כי התובעת תתכבד ותזמן את הנהג מטעמה להעיד כמי שיכול היה להעיד בדבר הפגיעה הנטענת על ידה. הימנעותה של התובעת מהבאתו למתן עדות וודאי נוכח כתב ההגנה בו נטען במפורש להעדר מגע בין הרכבים, הרי שהימנעות זו נזקפת לרעתה. יחד עם זאת, ולאחר שעיינתי בתמונות ממקום וזמן התאונה ונתתי דעתי לפגיעות ולטענתה של התובעת כי גודל החנייה אליו ניסע הנתבע 1 להיכנס היה קטן מידי עבור רכבו, אני מקבלת כי אכן היה מגע בין הרכבים ורכבה נפגע קלות מאוד מרכב הנתבעים.