מזרחי נ' חברת החשמל לישראל בעמ

לפניי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת ע"ס 5,500 ₪, בגין נזק שנגרם למכשירי חשמל בביתו.

בתאריך 10.12.15 בשעה 03:00 היתה הפסקת חשמל בביתו של התובע. כל החשמל בדירת התובע פסק ולטענת התובע לא "קפצו פקקים" בלוח החשמל שלו. לטענת התובע, כשזרם החשמל התחדש נשמע פיצוץ מהטלוויזיה של התובע וכן נשמע קול פיצוץ מהמקרר שפסק לעבוד. התובע טלפן בבוקר למוקד של הנתבעת ולטענתו "מר ניקולה" אמר לו שכלל לא היתה הפסקת חשמל באזור ביתו של התובע וכי במחשב הנתבעת לא מופיעה תקלה באזור זה.

ביום 13.12.15 שלח התובע מכתב לנתבעת בו פירט את אשר ארע וביקש אישור לרכישת טלוויזיה חדשה ותיקון המקרר תוך השתת עלויות אלה על הנתבעת. הנתבעת השיבה לתובע במכתב מיום 16.12.15 כי היא מודעת לאי הנעימות שנגרמה לתובע אולם אין באפשרותה להיענות לדרישת התובע לקבלת פיצוי. התובע שלח לנתבעת שני מכתבים נוספים ביום 22.12.15 וביום 27.3.16 אולם לא נענה, ומכאן התביעה.

התובע תובע תשלום בגין תיקון המקרר בסך 300 ₪, תשלום בגין מצרכי מזון שהתקלקלו בסך 600 ₪, עלות רכישת טלוויזיה חדשה בסך 3,400 ₪, הובלת הטלוויזיה בסך 200 ₪ ועוגמת נפש בסך 1,000 ₪. סה"כ התביעה 5,500 ₪ כאמור.

הנתבעת דוחה את טענות התובע. לטענת הנתבעת, עם כל הצער לנזק שנגרם לתובע, אין אירוע הפסקת החשמל מזכה את התובע בפיצוי. לטענת הנתבעת, היא פועלת מכח הוראות חוק משק החשמל, תשנ"ו-1996 ואספקת החשמל מבוצעת בהתאם לאמות המידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות אשר נקבעו על ידי הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל, המפקחת על משק החשמל. אמות מידה אלו קובעות קריטריונים טכניים ברורים המזכים צרכן בפיצוי וכן קובעות אמות המידה קריטריונים השוללים פיצוי. הקריטריונים הרלוונטיים מפורטים באמת מידה מספר 48. לטענת הנתבעת, הפסקת החשמל שארעה בביתו של התובע הינה מהסוג המצוין בסעיף 48 (ג)(2) והיא - הפסקת חשמל וחיבור חשמל בודד מחדש בגמר ההפסקה. אמת המידה קובעת כי אירוע מסוג זה איננו מזכה את הצרכן בפיצוי.

לטענת הנתבעת, העובדה שלא התקבלו תלונות מצרכנים אחרים בגין אותה הפסקת חשמל מעידה כי מדובר בתקלה נקודתית בביתו של התובע, שאיננה באחריות הנתבעת. עוד טוענת הנתבעת כי העובדה שרק שני מכשירי חשמל בביתו של התובע ניזוקו מעידה שהנזק לתובע נגרם משילוב של איכות מיתקן החשמל הפרטי של התובע בביתו או תקלה במכשירי החשמל עצמם.

לטענת הנתבעת, היא השיבה לפניותיו של התובע הן במכתבה מיום 16.12.15 והן במכתבה מיום 4.4.16.

בדיון שהתקיים ביום 14.12.16 חזרו הצדדים על טענותיהם. אפשרתי לתובע להגיש טיעון נוסף בכתב בו יפרט מדוע הוא סבור כי הפסקת החשמל נשוא התביעה נכנסת בגדרם של אמות המידה המזכות אותו בפיצוי. כן אפשרתי לנתבעת להתייחס לטיעוני התובע בענין זה. הצדדים הגישו טיעוניהם בהתאם.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, לרבות אלו שהוגשו אחרי הדיון, מצאתי לנכון לדחות את התביעה. להלן נימוקיי - אשר יפורטו בתמצית כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.