קרממר סרבר נ' כליפה ואח'

בפניי תביעה להחזר סכום של 7,500 ₪ שהתובעת שילמה לנתבעות בגין ביצוע עסקאות במקרקעין:

דובר בשתי מתנות של שני חצאי דירות עבור ילדיה (להלן: "העסקאות").

על פי הנאמר בכתב התביעה התובעת הבינה ש"הן (הנתבעות ה.ג) לא יודעות מספיק את העבודה" (כתב התביעה שורה 12).

בעיקר תלונותיה של התובעת היו שהנתבעות לא הבהירו לה שעסקות המתנה מחייבות תשלום עבור מס רכישה: לטענתה הדבר לא הוזכר כלל. כמו כן הנתבעות לא דאגו לברר בצורה מספקת את מצבה של בנה של התובעת שהיה אמור לקבל שני חצאי דירה ולכן עלול למצוא עצמו כבעל שלוש דירות עם השלכות בקשר למיסוי.

לטענת התובעת כאשר היא גילתה שיהיה צורך לשלם כ- 50,000 ₪ כמס רכישה היא החליטה לבטל את העסקה והודיעה לנתבעות על כך. כמו כן דרשה התובעת מאת הנתבעת להחזר מלא של שכר הטרחה שאותו היא שילמה.

התובעת באמצעות הבת שלה ניהלה משא ומתן להתפשר ולטענתה הובטח לבת בשיחה טלפונית שיוחזרו לה 4,000 ₪ ועליה להגיע למשרד ולקבל את השיק. כאשר התייצבה השיק לא היה מוכן, נהפוך הוא היא פגשה עו"ד אחר שהתברר שהוא בעל המשרד שבו עובדות הנתבעות והוא ניסה לשכנעה להמשיך את העסקה תמורת 6,000 ₪ ולכך היא סירבה.

מכאן תביעתה.

עמדת הנתבעות היא שביצעו את העסקאות ומלבד להגיש את המסמכים למס שבח וללשכת מקרקעין הן סיימו את כל המוטל עליהן לפי הוראות התובעת. לכן לא ראו את עצמן חייבות להחזר כספים כלשהם.

דובר בטיפול מסודר. בתחילת הטיפול דאגו על פי בקשת התובעת להחתים את בעלה על תצהיר שלפיו אין לו התנגדות להעברת הנכסים לילדים. זה היה ב4.4.2017. לאחר משא ומתן באמצעות הבת הסכימו הנתבעות לקבל שכר טרחה של 6,000 ₪ +מע"מ. התובעת אומנם הסכימה לכך אך עמדה על כך שכל מסמכי העסקה יהיו מוכנים לפני שהיא משלמת דבר. לכן ביום 19.4.2017 התייצבו הצדדים במשרדי הנתבעות ונחתם הסכם שכר הטרחה, התצהירים הנחוצים לביצוע העסקאות, מתן ייפוי כח על ידי התובעת לצורך העסקאות, בקשה לרישום מקרקעין, שטר מכר וטופס דיווח למס שבח.

בניגוד לטענת התובעת, הנתבעות העידו שבעת הפגישה הובהר לתובעת ולילדיה שיהיה מס רכישה ושיקחו זאת בחשבון. וכך מסרה נתבעת 2 לבית המשפט:

"לא נקבתי בסכום. לאחר כמה ימים נתבעת 1 התקשרה לתובעת והסבירה לה שמדובר בסך של כ- 50,000 ₪ שזה סכום משוערך כי זו העברה ללא תמורה ויכול להיות שזה יהיה יותר" (פרוטוקול ע"מ 4, שורות 32-34).