ת"ק 62336-02-15

בפני תביעה כספית בסך 32,802 ₪, שעניינה נזקים נטענים שגרמו הנתבעים לדירה שהשכירו להם התובעים, וכן פיצוי חוזי מוסכם (המגיע לכשני שליש מסכום התביעה).

אין חולק כי התובעים השכירו את הדירה לנתבעים לפרק זמן של שנה, עם אופציה להארכה, ובסופו של יום הושכרה הדירה למשך 5 שנים, עד שעזבוה הנתבעים. בדירה היו מספר פרטי ריהוט השייכים לתובעים, ואשר אף הנתבעים מאשרים כי הוציאום מהדירה, והם לא הוחזרו לתובעים. אין חולק כי בפועל הוחזרה החזקה בדירה יום אחד לאחר המועד החוזי, וכי מצבה בעת החזרתה היה לקוי למדי, כעולה מהתמונות שהציגו התובעים, ושלא הוכחשו על ידי הנתבעים. אין גם חולק, כי מדובר בדירה ישנה למדי, וכי התובעים התגוררו בה עד סמוך לפני מסירתה לנתבעים.

המחלוקת העיקרית שבין הצדדים נוגעת למצב הדירה ופריטי הריהוט בעת שמסרוה התובעים לנתבעים, וממנה נובעת מחלוקת אודות הטיפול בדירה במהלך השנים, ומילוי חובות הצדדים בקשר לכך.

התובעים טוענים, כי הם שמרו על דירתם, בעת שגרו בה, וכי מסרוה לנתבעים כשהיא במצב שמור ומטופח (גם אם ישן). לגרסתם, הנתבעים נהגו בדירה מנהג בעלים, חוררו חורים בקירות, שברו ציפויי פורמייקה, חצבו בקרמיקה, השליכו פריטי ריהוט, כיבו סיגריות על תריסים, וכיו"ב. התובעים לא ידוע להסביר מדוע, אם כך, הסכימו להארכת השכירות משנה לשנה, אם כי טענו כי עיקר הנזק נגרם, לדעתם, לקראת סוף תקופת השכירות. לדבריהם, כשנקראו לתקן דברים שחובת תיקונם על המשכיר – הגיעו ותיקנו, או שלחו אנשי מקצוע. הם טוענים כי הריהוט והמכשור שהשאירו בדירה היה תקין, גם אם ישן, וכי מגיע להם פיצוי על אובדנו. הם טוענים עוד, כי יום האיחור במסירת המפתח היה בעטיים של הנתבעים.

הנתבעים טוענים, כי הדירה היתה מוזנחת כשקיבלוה, וכי סבלו רבות במשך תקופת השכירות, בין היתר מכך שהתובעים לא תיקנו דברים שהיה עליהם לתקן, וכן מהצפות רבות, כולל הצפות ביוב. לדבריהם, הפורמייקה התקלפה והתנפחה במקומות שונים, וגרמה קשיים רבים בשימוש בדירה. הם גם טוענים, כי התובעים אישרו להם לבצע את החציבה בקרמיקה, לצורך העברת צינור גז, וכי המכשור והריהוט שהושלכו היו פגומים לגמרי, והפכו את דירתם למחסן. אף הם התקשו להסביר מדוע נשארו בדירה שנה אחר שנה, אם סבלם היה רב כל כך (ויוער, כי מדובר בדירה שדמי השכירות ששולמו בעדה לא היו נמוכים כלל ועיקר). עם זאת טענו, כי יום העיכוב בהחזרת הדירה נבע מסירוב התובעים לקבל את מפתחות הדירה ביום המיועד.

במחלוקת העקרונית בין הצדדים, סבורני שיד התובעים על העליונה. אין חולק באשר למצב הדירה כשהוחזרה (והתמונות מעידות על מצב ירוד למדי). משכך, נטל הראיה להוכיח כי כך היה מצב הדירה (למעט בלאי סביר) גם כשהתקבלה בידי הנתבעים – הוא על הנתבעים, והם לא הצליחו להוכיח זאת. למעשה, על פי הסכם השכירות שנחתם בין הצדדים, מאשרים הנתבעים כי מצב הדירה כשהם מקבלים אותה הוא "תקין וטוב" ולשביעות רצונם, והם מוותרים בו על כל טענה בדבר מום או ליקוי בדירה.

מכאן כי יש לקבוע, כי הנתבעים הם שגרמו לנזקים השונים בדירה.

בדומה – הנתבעים מודים כי השליכו מהדירה חפצים שונים השייכים לתובעים, אולם לא הוכיחו, כי אלה אכן היו בגדר גרוטאות או פסולת.

עם זאת, לא ניתן לקבל את התביעה בשלמותה, כפי שהוגשה. מרבית הנזקים לא הוכחו. גם מקום בו צורפו הצעות מחיר לתיקונים, אישר התובע כי הוא עצמו תיקן את הליקויים ולא הוציא מכיסו את עלותם. התובע עצמו לא טען כי עשה עבודות אלה במקום עבודות אחרות (ולמעשה בכתב התביעה עצמו מודה התובע כי פרש מעבודה), ועל כן אין מקום לשלם לו על עבודתו כפי שהיה גובה בעל מקצוע העוסק בתיקונים אלה לפרנסתו, ויש לקבוע את שווי הנזקים על דרך האומדן (אם כי הצעות המחיר עשויות לשמש יסוד כלשהו לאומדן זה). עבור כל התיקונים, אני מעמיד את סכום הפיצוי על סך 6,200 ₪.