שוקרון נ' מינס

מונחת לפניי תביעה לחיוב הנתבע בסך 13,500 ₪ כאשר ברקע התביעה, עסקת רכישה של טרקטורון חשמלי מהנתבע (להלן: "הטרקטורון" או "הכלי").

בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה.

תמצית טענות הצדדים

התובע טוען בין השאר, כי בנו (בן כ-14 בזמנים הרלבנטיים לתביעה) רכש טרקטורון חשמלי מאת הנתבע תמורת 6,250 ₪. חרף הצהרת הנתבע לפני הרכישה, הטרקטורון נמצא תקול וגם אינו תואם את התיאור שהציג הנתבע עובר לרכישה, הן ביחס למידותיו של הטרקטורון הן ביחס לכוח שלו. חרף דברי הנתבע לפיהן הטרקטורון יעבוד לאחר טעינתו בחשמל, התברר כאמור כי הוא תקול. ניסיון של התובע לתקנו בחנות אליה הפנה הנתבע לצורך זה, כשל, זאת מאחר והתברר שהטרקטורון לא היה באחריות וכי לנתבע קיים חוב כלפי בעל החנות. התובע העמיד את תביעתו כאמור, על סך 13,500 ₪ כאשר סכום זה כולל את עלות הטרקטורון (6,250 ₪), עלות הגרירה (300 ₪), תשלום ארנונה על אחסון הכלי האמור וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

הנתבע טוען מנגד, בין השאר, כי לאחר פרסום הטרקטורון למכירה "ביד 2" פנה אליו בנו של התובע אשר התעניין ברכישה. הנתבע הביא את הטרקטורון למושבם של משפחת התובע ושם, במעמד הרכישה, נכחו בנו הקטין של התובע עם שני אחיו הבגירים. הם נסעו בו לפני הרכישה ולאחר מכן, רכשו אותו תמורת תשלום סכום במזומן. לאחר מספר שעות מביצוע עסקת הרכישה, התקשרו משפחת התובע לנתבע והודיעו לו כי הטרקטורון אינו עובד, ולכן הנחה אותם לטעון אותו בחשמל. משנראה כי הטרקטורון לא נסע כפי טענת התובע, הודיע להם הנתבע כי אינו יודע "כיצד הטעינו את הטרקטורון ומה עשו בו". הנתבע הנחה אותם לפנות לתיקון אצל היבואן. בכל מקרה, הנתבע מכחיש כי קיים חוב כלשהו שלו אצל היבואן.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי במכלול החומר הקיים בתיק, שמעתי את עדויות הצדדים וכן לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.