רביב נ' באבו

לפניי תביעה כספית בסכום של 5,202 ₪ בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים.

1. בתאריך 27.7.17 התובע החנה את רכבו (מ.ר XXXXXX) על המדרכה בחניון של עיריית חולון, ויצא לעיסוקיו. כששב לרכב, מצא את הנתבע בוחן את הרכב וראה פגיעה בחלק האחורי-ימני של המגן האחורי. לדבריו, הנתבע הודה כי פגע ברכבו.

2. לטענת הנתבע, רכבו (מ.ר XXXXXX) חנה בסמוך, וכאשר ניסה לצאת בנסיעה לאחור הוא התקשה בכך, הן מאחר שהתובע החנה את הרכב על מדרכה שמאחוריו הן מאחר שרכבו הוא רכב ארוך מהרגיל. לאחר מספר תמרונים הצליח לצאת. אז יצא מרכבו, ולפניי העיד כי עשה זאת מאחר שחשב שנגע ברכבו של התובע שהיה מאד קרוב (פרוטוקול בעמ' 2 שו' 14-16). לפתע הופיע התובע והאשים אותו כי פגע ברכב שלו, אולם הנתבע מכחיש האמור וטוען כי לא פגע ברכב ואין כל מכה ברכב. יצוין כי למקום הוזמנה המשטרה על ידי הנתבע או רעייתו (שהיתה עימו), נוכח דין ודברים שהתפתח בין הצדדים.

3. תקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א–1961 קובעת "נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך, ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע – (1) סיכון או פגיעה; (2) הטרדה או הפרעה". על פי תקנה זו חלה על הנתבע שנסע לאחור החובה להיזהר בעת הנסיעה ולהימנע מפגיעה. בפרט במקרה דנן בו רכבו של התובע חנה ללא נהג שיכול להזהיר מפני פגיעה אפשרית.

לא התרשמתי כי עצם החניה על המדרכה, במקום שבו החנה התובע את רכבו, גרמה להפרעה לתנועה (ראו לצורך השוואה את תמונה נ/5 שם נראה רכבו של התובע על המדרכה לעומת הרכב השחור שחנה במקום הנתבע לאחר יציאתו מהחנייה).

4. בדוח הפעולה של משטרת ישראל (ת/1) מדווח השוטר שהגיע למקום: -

"הגעתי למקום האירוע, במקום פגשתי את המודיע מדובר בת.ד נ.ב בין שני כלי רכב בתוך חניון, כאשר רכב 8464738 הוא רכב חונה. כלי רכב א' השייך למודיע ל.ז 6885675 נהג דניאל באבו ת.ז...... פלא ...... רכב ב' פרטיו ל.ז 8467438 בעל הרכב רביב שמעון ת.ז.... פלא ..... לטענת נהג רכב א' כי הוא יצא מהחניה ברוורס ולא שם לב ופגע בחלק האחורי ימני של רכב ב', טען כי הוא אשם במכה..." (ת/1) [ההדגשות אינן במקור].

הנה כי כן, המודיע, הוא הנתבע, מסר לשוטר שהוא יצא מהחניה בנסיעה אחורית ופגע בחלק האחורי ימני של רכב התובע וכי "הוא אשם במכה".

5. דוח פעולה זה מחזק את גרסתו של התובע, הגם שהוא לא היה נוכח במקום בעת הפגיעה אלא הגיע לאחר מכן, כי הנתבע הודה כי פגע ברכבו. מדובר בדוח אובייקטיבי וניטראלי של שוטר (שלא נטען שיש לו הכרות כלשהיא עם בעלי הדין), ושכל יתר הפרטים שבו נכונים (מספרי רכב ופרטים אישיים). אין סיבה לחשוד שדווקא הגרסה המפורטת המתייחסת לנסיבות קרות התאונה ולאשם אינה נכונה, גם אם הנתבע או התובע אינם חתומים עליה. יש ליתן משקל נמוך לעדותה של רעיית הנתבע לפניי, ששטחה גרסה זהה לזו של הנתבע, מאחר שיש לה עניין בתוצאות המשפט. יש להעדיף את דוח הפעולה.