זהראן נ' ביטון

  לפני בקשת התובע לאפשר את המשך ניהול התביעה למרות שאינו רשום כבעלי הרכב הנפגע, נשוא כתב התביעה.

 להזכיר, התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע בגין נזקי רכוש עקב תאונת דרכים , וטען כי הרכב בו נהג, מונית, הינה בבעלותו.

ביום 18/7/16 התקיים דיון בנוכחות הצדדים, בו הובהר לתובע כי אינו יכול להמשיך ולנהל את התביעה משאינו הבעלים של הרכב. ניתנה לתובע האפשרות להודיע בדבר המשך דרכו בתיק, לרבות צירוף בעלי הרכב כתובעת בתיק.

בבקשה זו מודיע התובע כי הוא בעלי הרכב ומנמק את בקשתו, אולם גם לאחר שעיינתי בבקשתו זו של התובע, דין בקשתו להידחות ודין התביעה להימחק.

התובע מצרף ייפוי מהגב' אורלי רז, הבעלים הרשום של הרכב, לה"ה חיים יצחק, שאול חיו ושחאדה נסר וכן מצרף הסכם רכישת המונית בין ה"המכונית" שאול את יצחק בע"מ ובינו.

מעיון בייפוי הכח שצורף עולה כי זה אינו מקנה לנהנים זכות בעלות ברכב אלא זכויות אחרות כמפורט בייפוי הכח. כמו כן, ייפוי הכח ניתן לה"ה חיים יצחק, שאול חיו ושחאדה נסר בעוד שההסכם אותו הציג התובע מתייחס לחברה בע"מ, שאינה הנהנית על פי ייפוי הכח, כך שגם אם הייתי מקבלת את טענתו כי מכוח ייפוי הכח הועברה בעלות למאן דהו (ואינני מקבלת טענה זו) , הרי שממילא אותם נהנים לא מכרו זכות כלשהי לתובע, אלא צד ג'.

אכן הזכות במשרד הרישוי הינה דקלרטיבית אולם התובע לא הוכיח כי הבעלות ברכב הינה שלו , מה עוד כי לבית המשפט לתביעות קטנות אין סמכות ליתן פסק דין הצהרתי אלא סעד כספי ומתן צו להחלפת מצרך או לתיקונו או לביטול עסקה.

זכות ציבורית לכשעצמה אינה מקנה בעלות ברכב, ועל פי הגדרת משרד התחבורה, מדובר בזכות להפעיל מונית , וגם לרכוש כזו, וכן להשכיר את רישיון הפעלת המונית או את המונית. על פי ההגדרה אין הכרח כי בעל הרישיון להפעלת המונית יהיה בעל הרכב ולכן אין הזכות הציבורית מצביעה בהכרח על הבעלות ברכב.

אם התובע אכן הבעלים של הרכב ורכש אותו מבעליו החוקיים, ידאג לבצע העברת בעלות ואז יוכל להגיש תביעה חדשה .

התביעה , כאמור, נמחקת וגם הצורך לדון בשאלת הייצוג מתייתר.