ת"ק 61889-11-15 ורסולקר נ' מילניום טיולים ותיירות בע"מ

מונחת בפניי בקשה להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, אשר לפי הנטען הינו בית המשפט המוסמך להיזקק לסעד הנתבע במסגרת התביעה.

בבקשה נטען, אף אם מכללא, כי בהתאם להוראת תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), על התובעת היה להצביע על "העובדות המראות שבית המשפט (ה)מוסמך לדון בתובענה", ובנסיבות העניין כתב התביעה איננו מכיל כל עובדה שיש בה כדי ליצור זיקה להגשת כתב התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בדימונה.

הנתבעת טענה כי כלל החלופות הנקובות בתקנה 3 לתקנות מורות כי הסמכות המקומית נתונה לביהמ"ש לתביעות קטנות בתל אביב. בכלל זה, נטען כי מקום מושבה של הנתבעת הינו בתל אביב, וכי מקום יצירת ההתחייבות היה בתל אביב.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובעת אישרה התנאים הכלליים הגלומים בעסקה ביניהם, ומאחר שהצדדים הסכימו לתניית שיפוט ייחודית, לפיה, ככל שתתגלע ביניהם מחלוקת, תהא הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט בתל אביב–יפו בלבד, כי אז בשים לב להוראת תקנה 5 לתקנות, הוקנתה סמכות ייחודית לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב.

בתגובת התובעת מהיום, טענה זו כי הגישה התביעה בביהמ"ש בדימונה, "במקום מגוריי", וכי העסקה בין הצדדים התבצעה טלפונית וההתכתבות בוצעה בדואר האלקטרוני, אף כי לא נתנה דעתה לטענה בדבר סמכות השיפוט הייחודית.

דיון

תקנה 3 לתקנות קובעת חלופות שונות, אשר די בהתקיימות אחת מהן על מנת להקנות לבית המשפט סמכות מקומית להיזקק לתביעה. יושם אל לב בהקשר זה כי הגם שכללי הסמכות המקומית בתקנה 3 נועדו "לשרת את נוחות הנתבע, שלא ייאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבו" (י' זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 78), הלכה למעשה, ככל שהתובע מגיש את התביעה באחד מבתי המשפט שמקום מושבם חולש על אחת החלופות האחרות הנקובות בתקנה 3, לא יהא באי הנוחות שתיגרם לנתבע, כדי להוציא התביעה מסמכותו של ביהמ"ש שקנה סמכות לדון בה.

עם זאת. במקרה דנא, בכל ההערכה, אין במקום מושבה של התובעת, שאינה בגדר נסיבה רלוונטית לסוגיית הסמכות המקומית, כדי לשקף הֶצדק להגשת התביעה בביהמ"ש לתביעות קטנות בדימונה.