רסיוק נ' עתיקות אוחיון יוסי

התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה על סך 17,040 ₪.

לטענת התובעת רכשה ביום 13.1.17 שעון עשוי בטון מאת הנתבע, שילמה עבורו 300 ₪.

התובעת תלתה את השעון במטבח ביתה מעל השיש.

6 ימים לאחר התלייה נפל השעון, נשבר ושבר את השיש במטבח.

צורפו תמונות.

לטענת התובעת, הסיבה לנפילת השעון נעוצה בכך שמתקן התלייה יצא מהמקום ולא התאים לכובדו של השעון. התובעת צירפה חוות דעת הנדסית של חברת מהנדס מבנים אשר הסבירה את הכשל בשעון.

התביעה היא פיצוי בגין החלפת השיש ועוגמת נפש.

בתיק התקיימו שני דיונים. למען הסדר, הנתבע לא הגיש כתב הגנה אך התייצב לדיון הראשון ביום 29.4.18 ומסר את גרסתו. לדבריו, הוא עצמו משווק את השעון. הוא לא מייצר אותו. מדובר במוצר דקורטיבי. לא ברור איך הוא נתלה. לדבריו מכר מאות שעונים ולא נתקל בבעיה. הנתבע ביקש בדיון הראשון לאפשר לו להציג חוות דעת מטעמו. בדיון הראשון התייצב מהנדס בניין און רסיוק שהגיש את חוות הדעת מטעמו. מר רסיוק הבהיר כי הברגים שמחברים את המתלה לא מספיק עמוקים ולכן לא היה בכוחם להחזיק את השעון שהוא כבד והשעון נפל.

התיק נדחה להוכחות ליום 19.6.18. ביום זה התייצבו הצדדים. הנתבע ציין כי לא התאפשר לו להגיש חוות דעת מטעמו. לדבריו, אין לו יכולת כלכלית לכך. העסק שהוא מנהל הוא עסק משפחתי. הבהיר כי גייס סכום כסף כדי לפצות את הנתבעת אך לדבריו אינו אמור לשלם את תיקון השיש כולו.

לאחר שעיינתי בכתב הטענות, שמעתי את הצדדים ואת העד המומחה מצאתי לנכון לקבוע כי יש מקום לקבל את תביעת התובעת באופן הבא: מדובר במוצר שנרכש אצל הנתבע שאינו היצרן של המוצר ושהוא עצמו משווק מוצרים כאלה ואחרים לאחר שהוא רוכש אותם ממי שמיצר אותם או מייבא אותם. המוצר נמכר בתום לב וכפי שציין הנתבע נמכרו מספר רב של שעונים כאלה. מדובר בשעון מבטון שמשקלו כבד ומי שתולה שעון כזה עליו לנקוט בזהירות מרבית.

אין מחלוקת כי השעון נפל וייתכן כי הנפילה שלו התרחשה כתוצאה ממתקן התלייה שהיה בנוי בו ולא היה מתאים לכובד של השעון אך אין לצפות מהנתבע שכאמור הוא רק משווק של השעון שיוכל לבדוק את מתקן התליה ולהעריך את יכולתו להחזיק שעון במשקל כה כבד.

השעון נפל, נשבר.