ת"ק 61579-01-17 אבו רמילה נ' אבו רמוז

מונחת לפניי תביעה לחיוב הנתבע בסך 18,000 ₪ בגין עוגמת נפש כאשר ברקע התביעה, משא ומתן לקראת ביצוע עסקה לרכישת דירה (להלן: "הדירה").

תמצית טענות הצדדים

התובע טוען בין השאר, כי עקב פרסומת אודות דירות למכירה במזרח ירושלים "עם היתרי בניה", פנה התובע למפרסם (הנתבע) משהתעניין לרכוש דירה שקיימת עם היתר בניה. הנתבע הבהיר לתובע כי מדובר בדירה חוקית. לאחר משא ומתן, סיכמו הצדדים ביום 3.9.2016 כי התובע ירכוש מאת הנתבע דירה בשטח 80 מ"ר תמורת סך 240,000 דולר ארה"ב. התובע שילם לנתבע ביום 3.9.2016, כמקדמה, סך 3,000 ₪ ויומיים לאחר מכן, לאחר שכבר מכר את תכשיטי אשתו, שילם התובע לנתבע סך 27,000 ₪ [בסך-הכל 30,000 ₪ (להלן: "המקדמה")].

לטענת התובע, לאחר שלושה ימים, נתגלה לתדהמתו כי הדירה קיימת ללא היתר בניה. הנתבע הסביר לו כי הדירה קיימת מזה 20 שנה וכי היא "חוקית". התובע פנה אל הנתבע וביקש ממנו להשיב לו את המקדמה. ואולם, עקב סירוב האחרון ולאחר שהופעלו לחצים על התובע, לרבות על-ידי אביו, הסכים כי תינתן דעת ההלכה ("השריעה") בנדון, ולכן הסכימו הצדדים לפנות לבוררות על-ידי מי ששימש בעבר כ-"מופתי". הצדדים נפגשו אצל המופתי ביום 1.10.2016 וביום 23.10.2016. המופתי החליט ביום 23.10.2016 להורות לנתבע להשיב לתובע סך 20,000 ₪ בלבד. הסכום האמור הושב לתובע ביום 18.11.2016.

התובע טוען כי הנתבע הטעה אותו באופן קשה עת הציג לפניו מצג לפיו לדירה הנמכרת קיים היתר בניה. בהתנהלותו כאמור, מלבד ההפסד הכספי שגרם לו לעניין סכום המקדמה, נגרמה לתובע גם עוגמת נפש חריגה, טרחה רבה, תסכול ועצב רב. התובע העמיד את תביעתו כאמור, על סך 18,000 ₪.

הנתבע טוען מנגד, בין השאר, כי דין התביעה נגדו להידחות משכן התובע והנתבע פנו לבורר כדי שיכריע במחלוקות ביניהם שנוגעות לעסקת רכש הדירה, וזה כבר נתן את החלטתו ביום 23.10.2016 לפיה על הנתבע להשיב לתובע סך 20,000 ₪, סכום שכבר הושב. מכאן, התובע מושתק מלטעון את טיעוניו פעם נוספת בהליך זה. בנדון דנן, הגיש הנתבע גם בקשה לסילוק התובענה על הסף. הנתבע מכחיש את טענות התובע בתביעתו, לרבות לעניין סכום התביעה הנטען.

דיון והכרעה