שוחט ואח' נ' ולה סרוויסס הפקות אחמי"ם (2003) בע"מ

1.לפניי תביעה קטנה לקבלת פיצוי בסך 33,400 ש"ח בגין נזק שנגרם לרכבם של התובעים כשהוחנה באמצעות שירותי חנייה שסיפקה הנתבעת.

2.על-פי הנטען בכתב התביעה, התובעת 1 היא בעלת רכב מסוג מרצדס. ביום 22.3.2017 הגיע התובע 2 לאירוע בבית מלון בתל-אביב כשהוא נוהג ברכב. הנתבעת סיפקה שירותי חניה למוזמני האירוע ("valet parking"), והתובע 2 מסר לאחד מעובדי הנתבעת את רכבו. בסביבות השעה 22:00 ביקש התובע 2 לעזוב את האירוע ורכבו הושב לו, ואז הבחין כי בחזית הרכב חסר סמל המרצדס. לפי הנטען לאחר כשבוע בדקו התובעים את הרכב במוסך, ואז התחוור להם שהנזק לרכב גדול מאשר סברו, שכן לרכב נגרמו נזקים מעבר לחסרונו של הסמל. התובעים תמכו את תביעתם בחוות-דעת שמאית שלפיה הנזק שנגרם לרכבם הוא בסך 30,986 ש"ח.

3.הנתבעת מכחישה את אחריותה כלפי התובעים. הנתבעת מכחישה שלרכב נגרם נזק כלשהו בעת שהעניקה את שירותי החנייה. הנתבעת מוסיפה כי התובעים ניפחו את הנזק הנתבע על-ידיהם, וכי חלקו אינו קשור לאובדן סמל הרכב (המוכחש כשלעצמו). הנתבעת מצביעה על כך שבחוות-דעת השמאי מצוין כי מועד גרימת הנזק לרכב הוא ביום 19.3.2017, ללמדנו שלרכב נגרם נזק קודם שאינו קשור אליה. כן מצביעה הנתבעת על כך שהשמאי בדק את הרכב ביום 29.5.2017, כלומר בשיהוי רב לאחר אותו אירוע.

4.אף שככלל בירורה של תביעה קטנה מתמצה בגדרו של דיון יחיד, בתביעה זו קוימו שני דיונים. הטעם לכך הוא שלאחר הדיון הראשון, ולאור סכום התביעה שאינו על הצד הנמוך, סברתי שטרם ההכרעה בתביעה יש מקום לשמוע עדות של גורם שיכול לשפוך אור על אופי הנזקים הנטענים לרכב ועל מקורם. בנוסף, נציג הנתבעת שהתייצב לדיון הראשון טען שלא ידע שהוא רשאי להביא עדים מטעמו, ועל כן ראיתי מקום לקיים דיון נוסף שבו תינתן לו ההזדמנות לנצל את זכותו זו. בדיון השני שנערך בתביעה נשמעו שמאי הרכב של התובעים, מר אורן יעקב, וכן עד מטעם הנתבעת שהיה מנהל האירוע באותה עת.

5.כן יוער כי שני בעלי הדין השיבו שבחרו שלא לפנות לחברות הביטוח שלהם מן הטעם שכל אחד מהם מאמין בצדקת דרכו. זו היא כמובן זכותם.

6.לאחר ששמעתי את טענות בעלי הדין מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

7.השאלה הראשונה שעליה יש להשיב היא האם הוכח שרכב התובעים ניזוק בעת מתן שירותי החנייה על-ידי הנתבעת. יודגש כי בדיון הודה נציג הנתבעת כי כשהושב הרכב חזרה לתובע 2 בתום האירוע, הרכב היה בלעדי הסמל בחזיתו (עמ' 2 שורות 20-19 לפרוטוקול). כך גם העיד העד מטעם הנתבעת שהיה מנהל האירוע באותה עת (עמ' 7 שורה 12 לפרוטוקול). משכך, יש לשאול האם הרכב נמסר לנתבעת כשהסמל בחזיתו היה קיים. אין בידינו סרטון או צילום של הרכב בעת שנמסר לנתבעת. התובע 2 העיד כי ביקש מבית המלון שבו התקיים האירוע לקבל את צילומי מצלמות האבטחה, אולם סורב (עמ' 1 שורות 14-13 לפרוטוקול). העד מטעם הנתבעת העיד שניסה לקבל את צילומי מצלמות האבטחה מהחניון שבו הוחנה הרכב, אולם נמסר לו שמצלמות האבטחה לא פעלו באותו יום (עמ' 7 שורות 18-17 לפרוטוקול).

8.עם זאת, התובעים הציגו צילום של רכבם ממצלמת האבטחה בבית מגוריהם בהרצליה (נספח ג' לכתב התביעה). על-פי הרשום על גבי צילום זה, התובע 2 יצא מבית מגוריו ביום האירוע בשעה 19:10. אף שהצילום מטושטש במקצת, ניתן לראות שבאותה עת ברכב התובעים הסמל היה קיים (יוער שבדיון הוצגה תמונה צבעונית ברורה מעט יותר באמצעות המכשיר הסלולרי של התובע 2). לא מצאתי פער בלתי סביר בין שעת היציאה של התובע 2 מביתו בהרצליה ועד הגעתו לבית המלון בתל אביב. לעניין זה יצוין כי לא הוצגה בפני ראיה בדבר שעת ההגעה המדויקת של התובע 2 לבית המלון. התובע 2 העיד כי בנסיעה זו לא עזב את רכבו, וכל שעשה הוא לאסוף נוסע נוסף בדרך (עמ' 8 שורות 6-4 לפרוטוקול). מצאתי עדות זו מהימנה.

9.כן יש לקחת בחשבון שמטעם הנתבעת לא הגיעה ליתן עדות העובדת שהחנתה את הרכב. זאת על אף שנציג הנתבעת העיד כי יש לנתבעת רישומים מסודרים של זהות כל עובד ועובד שמחנה כל רכב ורכב (עמ' 2 שורה 14 לפרוטוקול), וכי הוא יודע מי זו העובדת שהחנתה את הרכב של התובעים (עמ' 7 שורות 10-9 לפרוטוקול). בדומה, נציג הנתבעת העיד שבחניון שבו מוחנים הרכבים מוצבים שומרים, אולם איש מאלו לא הגיע למסור עדות (עמ' 2 שורה 14 לפרוטוקול; עמ' 7 שורות 16 ו-22-11 לפרוטוקול).