גולוד נ' ארליך ואח'

לפני תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעות בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 20.3.16 בצומת פוריידיס.

לטענת התובע בכתב התביעה, ביום 20.3.16 בשעה 12:00 בצהרים לערך, עמד רכבו בצומת פוריידיס בהצטלבות שבין כביש מספר 4 וכביש מס' 70. התובע המתין לטענתו ברמזור האדום כשבכוונתו לפנות מערבה לכיוון כביש מס' 2. התובע טען כי עמד ראשון בנתיב הנסיעה הימני קיצוני, כאשר לפחות שני רכבים נוספים ממלאים את הנתיבים משמאל. ברכבו של התובע היו כ- 15 בני נוער שאסף מבית הספר אורט בנימינה והיו בדרכם ללשכת הגיוס בחיפה אליה זומנו ליום מיונים.

לטענת התובע הנתבעת 1 עמדה בנתיב הנגדי שממול, ברכב מסוג טויוטה וזאת על מנת לפנות שמאלה לכיוון פוריידיס.

כאשר התחלף הרמזור המיועד לתובע, החל בנסיעה ישר כשלפתע נתבעת 1 שחצתה את הצומת כשהיא פונה שמאלה, פגעה בצד הקדמי השמאלי של רכבו של התובע. לטענת התובע, מערכת הרמזורים במקום פעלה כסדרה כך שיש תחילה מופע אור ירוק לרכבים בנתיבים המנוגדים לפנות שמאלה ולאחר מכן מתחלף הרמזור כך שיש מופע אור אדום למי שפונה שמאלה ואור ירוק לאלו הנוסעים ישר. התובע טען ששני הרכבים הנוספים שעמדו משמאל בצומת החלו גם הם בנסיעה בעת שהתחלף הרמזור לירוק, אך מאחר ומדובר ברכבים פרטיים, הנמוכים בגובהם מרכב התובע, הספיקו אלה להבחין בנתבעת 1 הנוסעת לכיוונם ולבלום. התובע טען כי מיד לאחר קרות התאונה, עצר בצד הדרך על מנת להחליף פרטים עם הנתבעת 1. שני רכבים אשר עמדו לצד התובע בצומת עצרו ואמרו כי הם ראו את כל שהתרחש וכי יהיו מוכנים למסור עדות בקשר לאירוע. התובע לקח את הפרטים של עד הראיה מר אבי גלעדי, נהג מונית שעמד משמאל לרכב התובע. התובע טען בכתב התביעה כי ביום 9.5.16 פנה בשמו סוכן הביטוח לנתבעת 2, המבטחת את הנתבעת 1. ביום 15.5.16 התקבלה אצל סוכן הביטוח הודעת דחייה ובה צויין כי הנתבעת 2 מאשרת קבלת מכתבו של התובע וכי בתום בדיקתם הם נאלצים לדחות את התביעה מאחר ומוכחשת אחריותה של הנתבעת 1 וכי התובע נושא באחריות לקרות האירוע. התובע טען כי הרכב משמש אותו לעבודה יומיומית ומאחר ונגרם לו נזק באופן כזה שמנע ממנו להמשיך לעבוד, נאלץ לתבוע את הפוליסה שלו ולתקן את הרכב באמצעות סוכן הביטוח תוך תשלום השתתפות עצמית בסך של 5,220 ₪. עלות התיקון היתה בסך של 41,411 ₪ . כתוצאה מהנזק, טוען התובע לפיצוי בסך של 22,890 ₪ ובנוסף לכך אגרת בית המשפט. התובע פירט בכתב התביעה כי הוא תובע סך של ירידת ערך 10,470.6 ₪, חוות דעת שמאי בסך של 2,340 ₪, אובדן 5 ימי עבודה בסך של 4,860 ₪.

הנתבעות הגישו כתב הגנה. מכתב ההגנה עולה כי הנתבעות טוענות כי הנתבעת 1 נסעה מכביש החוף לכביש 4 לכיוון חיפה. הנתבעת הגיעה לצומת פוריידיס כאשר הרמזור המורה לפניה שמאלה היה ירוק מלא והנתבעת החלה לפנות שמאלה באיטיות כמתבקש מפניה חדה שמאלה, לפתע התפרץ לצומת רכב התובע ופגע בעוצמה ברכב הנתבעת. הנתבעות טוענות וזאת מחמת הזהירות כי גם אם התחלף הרמזור לאדום במהלך הפניה שמאלה של רכב הנתבעת, הרי שעל פי פקודת התעבורה, חובת הזהירות חלה על כל המשתמשים בדרך והיה על התובע לאפשר לנתבעת לסיים הפניה ולא להתפרץ לצומת לא פנוי. בנוסף, טוענות הנתבעות כי התובע דורש סכום של 5,220 ₪ בגין השתתפות עצמית כאשר סכום זה נטען בעלמא ללא כל אסמכתאות. זאת ועוד, הנתבעות טוענות כי על התובע להמציא אישור הפסדים ממבטחי רכבו, לרבות פירוט התשלום והרכיבים מדו"ח השמאי אשר לא אושרו על ידי מבטחיו.

בנוסף, טוענות הנתבעות כי התובע דורש סכום של 10,471 בגין ירידת ערך וכי על התובע להמציא עברו הביטוחי של הרכב, לרבות כל דוחות השמאות לכל התאונות אשר נערכו לרכב מיום עלייתו לכביש ועד למועד הגשת כתב ההגנה. הנתבעות טוענות כי הסכום בסך 2,340 ₪ בגין חוות דעת שמאי הוא סכום שנטען בעלמא. גם לגבי הפיצוי בגין אובדן ימי עבודה נטען על ידי הנתבעות כי התובע לא הציג כל אסמכתא על מנת להוכיח סכום זה.

ביום 24.7.17 התקיים דיון ואולם לדיון לא התייצב עד הראייה לתאונה ועל כן הדיון נדחה.

ביום 21.8.17 התקיים בפני דיון וכל צד חזר על טענותיו. התובע חזר על גרסתו כפי שטען אותה בכתב התביעה והוסיף כי מצד שמאל שלו היו עוד רכבים. התובע ראה שלרכבים הפונים שמאלה היה אור ירוק ברמזור וכך גם לנתבעת. האור ברמזור התחלף עבור התובע לירוק והוא החל בנסיעה ישר וכאשר היה ממש בתוך הצומת ראה את רכב הנתבעת פונה שמאלה. התובע מיד בלם וגם הנתבעת בלמה אך לא הצליחו למנוע את התאונה. התובע השיב לחקירה נגדית של נציגת הנתבעת 2. מעדותו זו עלה כי לטענתו קיבל שיק בסך של 29,000 ₪ לצורך תיקון הרכב.

העד מטעמו של התובע מר אברהם גלעדי העיד בבית המשפט. מעדותו של העד עולה כי ראה את קרות התאונה כולה. העד סיפר בעדותו :

"עמדנו באדום, בנתיב השני מימיני עמד הרכב של התובע. הוא היה מימיני, היה עוד אחד לידנו. לי יש מרצדס, מונית. לנו היה אדום ולצד השני ולאלה משמאלנו היה שמאלה לשני הכיוונים. התחלף להם לאדום ולנו לירוק, התחלנו לנסוע ופתאום הנתבעת עם ג'יפ קטן באה במהירות פגעה במיניבוס לא עצרה המשיכה את הסיבוב ועצרה אחרי הצומת. התאונה היתה באמצע הצומת. הצלחתי לבלום כי הייתי טיפה אחריו. היא באה במהירות וראיתי אותה נוסעת. היא הגיעה במהירות מנסיעה. אין ספק בכלל. היא באה במהירות, ראיתי אותה מגיעה, לא תיארתי שהיא תיכנס לצומת, אבל היא נכנסה, חשבתי שהיא תעצור והפתיע את כולם. היא עשתה פרסה ממש ועצרה אחרי הרמזור. גם אני עצרתי וירדתי לראות שהכל בסדר, באותה שניה היא הודתה שנסעה באדום, לנו הודתה, היא אמרה שהתבלבלה. אני שמעתי את זה. אמרתי לתובע תחתים אותה על זה, היא לא רצתה לחתום על זה, היא אמרה שהיא ישרה והגונה והיא תגיד את זה. ידעתי שהיא תשנה את דעתה ולכן השארתי את הטלפון שלי. יש לי ניסיון מהרבה שנים על הכביש וראיתי את זה. עברתי אחד כזה בעצמי".

העד השיב לשאלות נציגת הנתבעת 2. העד לא ידע לציין מה צבע רכבה של הנתבעת 1 ואף לא ידע לציין במדויק אם מדובר ברכב פרטי או ג'יפ. העד נשאל כיצד יתכן שהוא עצמו הצליח לעצור והתובע לא? העד השיב כי התמהמה לאחר שהרמזור התחלף לירוק ואם לא כן, גם הוא היה נפגע.