אדרי נ' פרידמן

תביעה ותביעה שכנגד בין שוכרת למשכיר.

1.התובעת שכרה מהנתבע דירה ברח' שלמה בן יוסף ירושלים (להלן: "הדירה") בדמי שכירות של 3,300 ₪ לחודש. התובעת נתנה לשוכר שיק לביטחון על סך של 10,000 ₪ שנפרע על ידו. התובעת טוענת כי הנתבע פרע את השיק שלא כדין והיא זכאית להשבת הסך של 10,000 ₪ ובתוספת סך נוסף של 20,000 ₪ בשל כך שהדירה לא הייתה ראויה למגורים.

2.מנגד הנתבע טען כי הוא היה זכאי להיפרע את הסך של 10,000 ₪ בשל דמי שכירות שהתובעת לא שילמה ובשל נזקים שהותירה אחריה בדירה. לדבריו, לא זו בלבד שהוא אינו צריך להשיב לתובעת את הסך של 10,000 ₪ אלא שהוא זכאי לסך נוסף של 20,900 ₪ ובגין זאת הוא הגיש תביעה שכנגד.

3.המחלוקות בין הצדדים מתייחסות לחוב דמי השכירות של התובעת; לטענת התובעת להפחתה בשכר הדירה בשל כך שמרצפות הדירה היו שקועות במשך חודשים רבים והנתבע סרב לתקנן; ולטענת הנתבע אודות נזקים שהתובעת הותירה בדירה.

4.באשר לשכר הדירה. הנתבע טען ל-3 חודשי שכירות – יוני, יולי ואוגוסט 2016 וכן לחודש נוסף בשל אי הודעה מוקדמת. בעניין זה העיד עו"ד ליבוביץ' מטעם התובעת, אשר הוא זה שהעביר את דמי השכירות מהתובעת לנתבע, ואשר גם הנתבע ציין בדיון כי עדותו של עו"ד ליבוביץ' מהימנה עליו. עו"ד ליבוביץ' העיד באופן חד משמעי כי החוב של התובעת עומד על 2 חודשי שכירות בלבד, חודשים יולי ואוגוסט 2016 בלבד. למעשה, גם הנתבע לא היה החלטי בעניין זה, ובכתב התביעה שכנגד הוא עצמו ציין כי מדובר בחוב של חודשיים. באשר לחיוב בגין אי הודעה מוקדמת, הנתבע לא הצביע על סעיף בהסכם השכירות שבין הצדדים הקובע חובה שכזו, וודאי לא חובת הודעה מפורטת בכתב, ודי בכך כדי לדחות רכיב זה בתביעה שכנגד. לצד זאת, עו"ד ליבוביץ' העיד – ועדותו מהימנה עלי – כי כבר כחודש וחצי לפני עזיבת הדירה התובעת גילתה דעתה בפני הנתבע כי בכוונתה לעזוב את הדירה. התובע זכאי אפוא, לדמי שכירות עבור 2 חודשים בסך של 6,600 ₪ בלבד.

5.באשר לנזקים הנטענים – לא הובאה כל ראיה להוכחת הטענה כי התובעת פירקה סורגים שהיו מותקנים ביציאה מהדירה. התובעת טענה כי הסורגים לא היו מורכבים בעת כניסתה לדירה והיא הבחינה בהם מונחים במחסן. מדובר בגרסה מול גרסה והנטל בעניין זה לא הורם. יצוין כי הטענה שהתובעת מכרה את הסורגים ונטלה את תמורתם היא למעשה טענה לגניבה שהנטל להוכחתה גבוה ממאזן הסתברויות, ונטל שכזה וודאי שלא הורם.

6.גם הטענה באשר לנזק שנגרם לתריס של דלת המרפסת לא הוכחה, ומלבד זאת יש רגליים לסברה כי האחריות לתיקונו רובצת ממילא על המשכיר המחוייב בתיקונים הנובעים מבלאי טבעי ורגיל. לא הוכח כי מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מפעולות של התובעת. מה גם שהתברר מדברי הנתבע כי חלק משמעותי מהעלות ברכיב זה מתייחס למנגנון התריס, דבר שעל פניו הוא תוצאה של בלאי טבעי.

7.באשר לשבירת זכוכית, בעניין זה התובעת ציינה כי היא אינה יכולה לטעון בוודאות כי שבירת הזכוכית אינה רובצת לפתחה, ויש לחייבה בתשלום נזק זה בסך של 800 ₪, הגם שגם בעניין זה גובה הנזק לא הוכח.

8.גם החוב לוועד הבית לא הוכח ולא הובאה כל ראייה, חרף טענת הנתבע בכתב התביעה שכנגד כי הוא יצטייד עם חשבוניות לדיון. בהעדר ראיות, בפרט בשים לב לעובדה כי הנתבע הוא עורך דין, חזקה כי אין ראיות שכאלו.