אילן ואח' נ' ציון ואח'

בפניי תביעה כספית חוזית על סך 32,924 ₪.

לפי כתב התביעה, במהלך חודש אפריל 2015, פרסמו התובעים את ביתם ביישוב לוטם שבגליל, להשכרה בלוח יד 2.

בעקבות הפרסום, פנו אליהם הנתבעים לקבלת פרטים ותמונות של הבית, הואיל והם מתגוררים בגבעתיים. התובעים העבירו להם את הפרטים והתמונות המבוקשות ובין שני הצדדים החל מתפתח משא ומתן, לצורך שכירת הבית.

במהלך המשא ומתן, ביום 10.5.16, נפגשו הצדדים בבית בלוטם, במהלכו בדקו הנתבעים את הבית והודיעו כי הם מעוניינים לשכור אותו. הצדדים סיכמו ביניהם את עיקרי ההתקשרות ביניהם בעל פה, והוסכם כי תועבר טיוטת הסכם שכירות להערות הנתבעים.

ביום 16.5.16 הועברה טיוטת הסכם השכירות לנתבעים בדואר אלקטרוני, ולאחר שהאחרונים תיקנו מספר סעיפים, התקבל ביום 22.5.16 באמצעות המייל חוזה השכירות, כשהוא חתום על ידי הנתבעים.

במהלך חודש יוני, בעוד הדיירים הקודמים עדיין בבית בלוטם, קיבלה התובעת מיילים וטלפונים רבים מאת הנתבעים, בדבר קיומם של ליקויים שקיימים בדירה. התובעים הבהירו כי הם פועלים נמרצות לתיקון הליקויים, וניתן יהיה להיפגש במחצית חודש יולי, לאחר סיום התיקונים, על מנת לבדוק יחדיו מה נותר לתקן. לטענת התובעים, היה להם חשוב שהנתבעים יהיו שבעי רצון.

עוד מפנים התובעים לכך, כי במהלך חילופי הדברים בין הצדדים, סוכם שהנתבעים יעמידו לתובעים ערבות בנקאית, ושטר חוב במסגרת הבטוחות להבטחת חוזה השכירות שנקשר ביניהם.

מנקודה זו ואילך, החלה התערערות ביחסי הצדדים.

ביום 22.6.16 קיבלה התובעת מייל לפיו הנתבעים הודיעו שהם עושים מאמץ להשיג את הערבות הבנקאית, והתובעים טוענים כי הם נדהמו לשמוע שהבטוחות אינן מוכנות, לאחר שסוכם שהנתבעים יעמידו בטוחות אלה, והן תישלחנה באמצעות שליח מיוחד.

ביום 24.6.16 קיבלו התובעים הודעה מהנתבעים כי הם לא מעוניינים בדירה, ויחפשו דירה אחרת.

התובעים טוענים כי עקב ההפרה, נגרמו להם נזקים, לכן הם מבקשים לחייב את הנתבעים בתשלום של 32,924 ₪. יצוין בהקשר זה, כי לא ראיתי שהתובעים פירטו את נזקיהם.

מנגד, לנתבעים טענות רבות כנגד התנהלות התובעים, והעסקה שנקשרה בין הצדדים. הנתבעים לא כופרים בכך כי אכן נקשרה בין הצדדים עסקה לשכירת הבית, אך משגרים בכתב ההגנה הארוך ועב הכרס, על נספחיו הרבים, טענות רבות כרימון, שרובן דברי ביקורת על התנהלות התובעים, עולה כי הם טוענים לכך שהבית ששכרו, היה רצוף ליקויים, ומאחר והם רצו לשכור אותו, הסכימו לספוג מחצית מעלויות הצביעה, אבל את יתר הליקויים היו צריכים התובעים לתקן, אך התובעים לא עמדו בכך.

מחומר הראיות עולה, כי בין הצדדים, התקיימו מספר רב של שיחות טלפון והתכתבות ענפה, אך בסופו של יום, משהבינו הנתבעים, כי התובעים לא מתכוונים לתקן את הליקויים ומגלגלים אותם לפתחם, ובשל העובדה כי הנתבעים מטופלים בילדים, שנרשמו למוסדות חינוך, הם היו חייבים להבטיח מקום מגורים אחר, הם ביטלו את ההתקשרות החוזית שבין הצדדים.

שאלת ביטול החוזה ומכלול תניותייה של ההתקשרות החוזית בין הצדדים, הנוגעים לשאלת קיומם של הליקויים במושכר והסרתם, הם לב ליבה של ההכרעה ולכך נפנה עתה.

בכתב ההגנה פורשים הנתבעים שורה ארוכה כאמור של טענות, הכוללות הפנייה לשיחות טלפון, מסרונים ודואר אלקטרוני שהוחלף בין הצדדים, התומכים לשיטתם בטענותיהם.

שני הזוגות העידו בבית המשפט ארוכות, במהלך הדיונים התפרצו וצעקו, לא אחת, האחד כלפי השני, בית המשפט עשה להרגעת הרוחות וכן ניסה ככל יכולתו על מנת להביא את הצדדים לידי הסכמה כלשהי, שתייתר הכרעה שיפוטית, אך ללא הצלחה. הצדדים נועצו והודיעו כי הם מבקשים שבית המשפט יפסוק בעניין. מכאן, שאין מנוס ויש לפסוק בסכסוך שהתגלע בין הצדדים.

תחילה אבחן את ההתקשרות החוזית שבין הצדדים ולשונה, לאחר מכן, אפנה לבחון את יתר הראיות החיצוניות להתקשרות, על מנת ללמוד על אומד דעת הצדדים, ועל ההסכמות שנקשרו ביניהם, ומשם למסקנה ביחס לשאלה האם ביטול החוזה היה כדין, כטענת הנתבעים, או שמא, הביטול לא היה כדין, כטענת התובעים, ועל כן, יש לקבל את התביעה.

בין הצדדים נערך ונחתם חוזה שכירות מיום 1.7.16, לפיו הושכר הבית במושב לוטם לנתבעים לתקופה של 36 חודשים, החל מה-1.7.16 ועד ליום 30.6.19, עם אופציה אחת להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת, באותם תנאים.