מלייב נ' יפרח ואח'

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק הדין ובתגובה לה, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להידחות.

למען שלמות התמונה, אדגיש כי מדובר בבקשה שנייה לביטול פסק דין מטעם המבקש, כאשר הבקשה הראשונה הוגשה ביום 11.10.16, בגין פסק דין אשר ניתן כנגד המבקש בהיעדר ביום 5.7.16 (להלן: "פסק הדין הראשון" ו-"הבקשה הראשונה" בהתאמה ). ביום 13.10.16 נעתרתי לבקשה הראשונה, ביטלתי את פסק הדין הראשון, הוריתי למבקש להגיש כתב הגנה, וקבעתי מועד לדיון נוסף (30.3.17) אשר גם אליו לא התייצב המבקש, בנסיבות אלה ניתן כנגד המבקש פעם נוספת פסק דין בהיעדר, אשר ביחס לפסק דין זה, הוגשה הבקשה דנן.

חשוב לציין כי המבקש אף לא הגיש כתב הגנה.

ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה יתקיים בשני מקרים - הראשון כאשר פסק הדין ניתן שלא כהלכה, דהיינו, במצב שבו כתב התביעה וההזמנה לדין לא הומצאו למבקש כדין, כי אז רשאי בעל דין לדרוש את ביטולו מחובת הצדק, והמקרה השני, ביטול פסק הדין מכוח שיקול הדעת של בית המשפט.

בענייננו, פסק הדין ניתן כדין לאחר שהמבקש קיבל את כתב התביעה, לא הגיש כתב הגנה, ואף לא התייצב לדיון שנקבע ביום 30.3.17 – המבקש הודה בקבלת כתב התביעה, במסגרת הבקשה (סעיף 3 לבקשה) ולכל הפחות היה מגיש כתב הגנה לאחר שפסק הדין הראשון בוטל, אך גם זאת לא עשה.

אמנם המגמה הרווחת בפסיקה היא, להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות, עם זאת, במקרים בהם מחדלו של בעל הדין עולה כדי התעלמות מההליך המשפטי או זלזול בו, לא יבוטל פסק הדין, אף אם הצביע על סיכוי הגנה לכאורה (ראה - רע"א 6905/11 גולדנברג נ' רובנר (ניתן ביום 31.12.2012); א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 373 (מהדורה עשירית, 2009)).