ת"ק 61251-06-16 אברגיל נ' חיו

התובעת, שעבדה כמנקה בבית המשותף בו מתגורר הנתבע, הגישה נגדו, בכובעו כ"יו"ר ועד הבית", תביעה זו בסך של 2,000 ₪ "בגין הלנת שכר ועוגמת נפש", כפי שכתבה בפתח התביעה. בסוף כתב התביעה הוסיפה התובעת וטענה כי סכום זה נתבע על ידה גם על "הוצאת דיבה בטענה שלכלכתי וניבלתי את פי".

לטענת התובעת, היא עבדה למעלה משנה, בנקיון הבית המשותף אחת לשבוע, ארבע פעמים בחודש, בסכום חודשי כולל של 400 ₪, לא כולל חומרי ניקוי. לטענת התובעת, היא ביצעה עבודתה במסירות ובנאמנות עד שיום אחד, לאחר חילופי דברים שהיו בינה ובין הנתבע באמצעות מסרונים, ובעודה מנקה את הבית, קיבלה מהנתבע מסרון בו נכתב "לאור התגובה הראשונה והשניה שלך נראה שאין צורך שתגיעי החל משבוע הבא חג שמח". לטענת הנתבעת היא למעשה "פוטרה" כך מעבודתה, ללא הודעה מראש וללא פיצויים ואף מבלי שהנתבע טרח לשוחח איתה פנים אל פנים, כאשר את הסכומים שהגיעו לה עבור העבודה שביצעה שלח הנתבע בשיק בדואר רשום וזאת רק לאחר שדרשה זאת.

לטענת התובעת הנתבע התנהג אליה בזלזול ובחוסר הגינות אף שעשתה מאמצים רבים להתמיד בעבודתה גם כאשר לא היתה בקו הבריאות וכאשר אף נגרמה לה "פריצת דיסק" עקב עבודתה. התובעת מכחישה כי ניבלה את פיה. עוד הי טוענת כי הנתבע לא "דיווח" עליה לרשות המיסים.

התובעת טוענת כי נוכח האמור, היא זכאית לפיצויים על שנת עבודה, לפיצויים חלף הודעה מראש של שבועיים לפני פיטוריה וכן לפיצויים בגין עוגמת נפש והוצאת דיבה.

הנתבע, שהגיש כתב הגנה מטעם ועד הבית המשותף, הכחיש מכל וכל את טענותיה של התובעת. לטענתו, התובעת עבדה בנקיון הבית במשך כשנה. כל התשלומים בגין עבודתה שולמו לה באופן מסודר אף שהיא לא ביצעה את עבודתה כראוי ואף גרמה לנזקים לרכוש המשותף. הנתבע טען שלבקשותיו בענין ביצוע העבודה השיבה לו הנתבעת בהודעת "חחח" ובהודעה קולית הכוללת ניבול פה. לאור כל האמור, טוען הנתבע, החליט ועד הבית לא לקבל יותר שירותי נקיון מהתובעת "לאחר שהגיעו מים עד נפש". בהמשך, ששולמה לתובעת יתרת החוב המגיעה לה בגין עבודתה בסך 200 ₪. עוד טוען הנתבע, כי מאחר שהתובעת סיפקה לבנין שירותי נקיון מחובתה היה לדווח על ההכנסה לרשויות המיסים וכי היא אף שלחה לנתבע הודעת לפיה "אני מוצהרת במס הכנסה על עבודה שניה".

לפיכך מבקש הנתבע לדחות את תביעת התובעת ולחייבה לשלם את הוצאותיו. הנתבע הוסיף לכתב הגנתו גם דרישה לחייב את התובעת בתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש, נזקים שגרמה וכן הוצאות התייעצות משפטית שהוציא הועד בסך של 1,000 ₪ בהתאם לקבלה שצורפה.

הדיון הראשון בתביעה התקיים טרם קיבלה התובעת את כתב ההגנה מטעם הנתבע והיא ביקשה לקבוע מועד נוסף לדיון לאחר שתלמד את כתב ההגנה. בהמשך, הגישה התובעת, מיוזמתה, "תגובה לכתב ההגנה", בה הכחישה את טענות הנתבע.

בדיון השני שהתקיים, חזרו הצדדים על טענותיהם כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות שלהם.

התובעת הדגישה כי התנהגותו של הנתבע כלפיה היא למעשה במוקד תביעתה. "לא הייתי מגיעה לבית המשפט אילו היה מתנהג בצורה אחרת". עוד הבהירה התובעת "אני לא שכירה אמנם אצלו, אבל אדם שהוא עובד מול אדם אחר רשאי לקבל משהו" בהמשך הבהירה כי הסכום בסך 2,000 ₪ שתבעה "הרוב זה פיצויי פיטורין", וכן עוגמת נפש.

הנתבע מצידו, טען כי התנהג אל התובעת בצורה מנומסת לאורך כל הדרך, עד שבא "הקש ששר את גב הגמל". בהקשר זה השמיע את ההקלטה ביחס אליה טען כי התובעת ניבלה את פיה. התובעת מצידה הכחישה כי מדובר בקול שלה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים ושמעתי את טיעוניהם בדיונים שהתקיימו לפני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, כפי שאנמק בקצרה להלן.