ת"ק 61050-03-17 סטוניס נ' קולין

לפניי תביעה בגין נזקי רכוש שאירעו לרכב בתאונת דרכים ביום 25.6.16.

לגרסת התובע, הוא נסע ברח' ירושלים מכיוון הרצליה לכיוון רעננה, ועת עמד במצב עצירה מוחלטת, רכב הנתבעת פגע בו מאחור מבלי שהנתבעת שמה לב ו/או שמרה מרחק כנדרש.

התובע ציין בסעיף 4 לכתב התביעה כי הנתבעת הודתה באחריותה, אלא לאחר שנמסר לה גובה הנזק בחרה שלא לשלם את נזקיה תוך העלאת טענות חסרות שחר.

התובע צירף תמונות של הנזק וחוות דעת שמאית. התובע הפעיל את הביטוח מטעמו, אשר כיסה את עלות הנזק ותביעת התובע נסבה על החזר ההשתתפות העצמית, כינון הפוליסה, העדר הנחת תביעות והוצאות הליך זה.

לגרסת הנתבעת, התובע איננו דובר אמת. התובע עמד לפניה בנתיב לצורך פנייה שמאלה, מדובר היה בפקק תנועה ארוך בשל אירוע שהיה בפארק רעננה באותו ערב. לגרסת הנתבעת, היא פגעה קלות ברכב התובע, לרכבה לא נגרם כל נזק ומדובר במהירות אפסית במהלך פקק תנועה, והנזק הנצפה בתמונות הוא איננו הנזק אותו היא גרמה. לטענת הנתבעת, התובע מאדיר נזקיו לשווא.

שמעתי את שני הנהגים מעידים בפניי, ואף שמעתי את רעייתו של התובע שישבה ברכב בעת התאונה.

מקובלת עלי גרסת התביעה כי רכב התובע לא היה במסלול לפנייה שמאלה, אלא במסלול האמצעי לכיוון נסיעה ישר. לטענת התובע, בכוונתם היה לנסוע מביתם לבנם שמתגורר בצורן, ולפיכך נסעו בנתיב האמצעי שכיוונו ישר בלבד. לגרסתם, הנתבעת נסעה מאחוריהם ובשלב מסוים ניסתה להשתלב לנתיב השמאלי לצורך פנייה שמאלה, ותוך כדי פנייתה פגעה ברכבם בפינה השמאלית מאחור.

הנתבעת הודתה בעדותה, כי לא יצאה מרכבה כדי לראות את הנזק. מאחר והיה פקק תנועה, היא בחרה לתת כרטיס ביקור שלה לתובע, וביקשה להעביר פרטים מלאים מיד כשיגיעו לחנייה לאחר הפנייה שמאלה. היא פנתה שמאלה, ועקבותיו של התובע נעלמו.

אינני יכולה להבין מדוע לא ירדה הנתבעת מרכבה ולו על מנת לבדוק אם אירע נזק ולצלם את הרכב מיד בסמוך לתאונה. פעולה זו אורכת שניות ספורות בלבד, וניתן היה לבצע אותה גם בעת פקק תנועה.

הנתבעת מודה כי פגעה ברכבו של התובע, ולפיכך הנטל מונח על כתפיה להוכיח לביהמ"ש כי הפגיעה לא הסבה נזק. נטל זה לא הורם ע"י הנתבעת.