ת"ק 61039-11-16 מידני נ' חדד

לפני תביעה על סך כ-27 אלף ₪.

על פי הנטען בכתב התביעה הגיש התובע, קבלן אינסטלציה במקצועו, הצעת מחיר לביצוע עבודה בבית הנתבע והנתבע אישרה. התובע החל בעבודה בהתאם להסכם בין הצדדים.

במרץ 2016 שילם הנתבע לתובע סך 17,800 ₪ מתוך חשבון על סך 18,650 ₪ וכעבור כשלושה חודשים שילם סך נוסף של 25,000 ₪ מתוך חשבון נוסף של 36,836 ₪. לאחר הגשת החשבון השני ביקש הנתבע לשנות את תכנית העבודה, וכך הוסכם. באוגוסט הוגש לנתבע החשבון השלישי (על סך 43,261 ₪) המחליף את החשבון השני ומתקן אותו, בהתאם לשינוי המוסכם בתכנית העבודה.

משלא פרע הנתבע את חשבונו הוגשה התביעה ובה נדרש הנתבע לשלם את יתרת החוב בגין החשבון הראשון והשני וסכומים נוספים בגין ביצוע נקודות מים, התקנת כלים סניטריים, ותשלום יחסי בגין פרקים בכתב הכמויות שבוטלו על ידי הנתבע (ובהתאם להסכם הקובע מנגנון של פיצוי במקרה מעין זה).

מאידך גיסא, על פי הנטען בכתב ההגנה, אכן הוסכם בין הצדדים על ביצוע עבודות בבית הנתבע, אולם בעבודתו של התובע נפלו פגמים (צינורות חיצוניים שהצריכו השלמת ריצוף, למשל) ונדרשו תוספות מחיר שלא הוסכם עליהן מלכתחילה.

נוכח ביצוע לא מקצועי של התקנת צנרת מים ראשית נדרש התובע להחליף את הצנרת שהתקין ולהתקין במקומה צנרת חיצונית (וזאת גם בהתאם להסכם) אך התובע הפריז בצנרת שהונחה ואף הפסיק את העבודה ביוזמתו.

הנתבע טוען כי שילם לתובע סכומי כסף אשר בגינם לא הוציא התובע קבלות וחשבוניות באופן מלא (כמפורט בס' 17 ואילך לכתב ההגנה). לטענת הנתבע שינה התובע את גרסתו באשר ליתרת החוב המגיעה לו ודרש סכומי כסף שונים – החל מכ-5,000 ₪ וכלה בקרוב ל-20,000 ₪.

הנתבע מודה בקיומו של חוב בסך כ-4,000 ₪, בגין יתרת תשלום שלא שולמה ובקיזוז הצנרת הפנימית הלא תקנית, ואף טוען כי לצרכי פשרה היה מוכן לשלם לתובע סכום כמעט כפול מהאמור.