ת"ק 6098-02-14 ארפי ואח' נ' אלדן תחבורה בע"מ . ואח'

בפניי מונחות תביעה ותביעה שכנגד בהליך תביעות קטנות

רקע וטענות הצדדים

את התביעה המקורית הגיש מר לירן ארפי (להלן: "התובע") אשר הינו הבעלים הרשום של רכב מדגם מאזדה מספר רישוי 7837257 (להלן: "רכב התובע"). ביום 04.06.13 רכב התובע היה נהוג בידי בת זוגתו הגב' רבקה ארפי (להלן: "הנהגת") בעודה חוצה את הצומת אשר באזור שדה חמד בכיוון נסיעתה, פגע בה רכב מדגם טויוטה מספר רישוי 3596274 (להלן: "רכב הנתבעת") אשר היה נהוג בידי הגב' מרקל סמדר (להלן: "הנתבעת 2"), התביעה המקורית הוגשה אף כנגד חברת אלדן תחבורה בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") בהיותה הבעלים הרשום של הרכב בו נהגה הנתבעת 2.

הצדדים חצו יחד את הצומת למרות היות הצומת מרומזר כך כשהרמזור האדום מופיע לאחד הרמזור הירוק מופיע לאחר.

התביעה טענה כי הנהגת חצתה את הצומת כאשר הופיע אל מולה רמזור ירוק, ובעודה חוצה את הצומת התפרצה הנתבעת 2 לצומת בניגוד לכללי התעבורה ובעוד הרמזור האדום מופיע בכיוון נסיעתה, ופגעה בצידו האחורי של הרכב בו נהגה, וגרמה לו לנזקים בסך 14,000 ₪ אשר כוללים את עלות תיקון הנזק, שכר טרחת השמאי, וירידת ערך הרכב בגין התאונה.

מאידך טענה ההגנה כי הנתבעת 2 חצתה את הצומת בפנייה שמאלה כשלכיוון נסיעתה רמזור ירוק, אולם רכב התובע הוא שהתפרץ לצומת בניגוד לכללי התעבורה, וחרף ניסיונות הנתבעת להימנע מפגיעה ברכב התובע, הפגיעה הייתה בלתי נמנעת, משכך הגישו הנתבעות תביעה שכנגד במסגרתה עותרים לסעד כספי בסך 13,464 ₪ אשר כולל את הוצאות תיקון הרכב, שכר טרחת השמאי, הוצאות הגרירה, וירידת ערך הרכב בגין התאונה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים באשר לנסיבות התרחשות התאונה נשואת הנדון דנן, ועיינתי בתמונות הפגיעה שהומצאו ללשכתי, אני סבור כי יש לדחות את התביעה המקורית, ולקבל את התביעה שכנגד, אולם רק בחלקה.

עדותה של הנתבעת הייתה מהימנה בעיניי וגרסתה השתלבה עם הממצאים שהוצגו לפניי, ומאידך גרסת התביעה הייתה אמינה פחות בעניי, כאשר התובע הרבה להתערב בגרסת הנהגת על אף שאין חולק כי לא היה נוכח במועד התרחשות התאונה.

בדיון ההוכחות מיום 02.09.14 העידה נהגת רכב התובע באומרה:

"ש. אמרת שרכבים לפניך נסעו ונכנסו גם הם לצומת?

ת. נכון.

ש. את אומרת בעדותך שהבחנת ברמזור מתחלף 20 מ' לפני ומאידך את אומרת שהיו עוד רכבים שנכנסו לצומת, איך יתכן שהגברת לא פגעה ברכבים שנסעו לפניך?

ת. הם הספיקו לברוח. ראיתי את זה מול עיני."

מעדותה עולה כי כבר בשלב שלפני הפגיעה הבחינה הנהגת כי רכב הנתבעת נכנס לנתיב נסיעתה, ובעקבות כך החלו הרכבים שסביבה לברוח מטווח פגיעת הנתבעת, וכן בהמשך " המכוניות המשיכו ליסוע, אני לא הצלחתי לברוח ממנה", אולם בהמשך עדותה טענה כי " ש. באיזה שלב שהגעת לרמזור הבחנת בה? ת. כשנכנסה בי מאחור בבום.", דהיינו שרגע ההבחנה נעשה רק בדיעבד ולאחר הפגיעה, טענה אשר איננה מתיישבת עם האמור לעיל.

לאור האמור אני סבור כי יש לקבל את גרסת הנתבעת כי רכב התובע נכנס לצומת בניגוד לכללי התעבורה והיה הגורם לקרות התאונה.

אשם תורם