אבו זייד נ' ש. שלמה רכב בע"מ ואח'

לפניי תביעה לתשלום סכום של 12,000 ₪ בגין נזקים אשר נגרמו לרכבו של התובע בעקבות תאונת דרכים.

טענות הצדדים:

בכתב התביעה טען התובע כי בתאריך 21.8.15 בשעה 16:30 נסע ברכבו מסוג מאזדה מ.ר. 7156127 (להלן: "רכב התובע") בכביש 85 (עכו - צפת). בצומת ראמה המערבית התובע עצר את רכבו לפני רמזור אדום מאחורי רכב ששייך לצד ג'.  הרמזור האדום התחלף לירוק ורכב צד ג' החל בנסיעה, התובע נסע אחריו כאשר פתאום, לגרסתו, רכבו של הנתבע 2 – מ.ר. 8169274 (להלן: "רכב הנתבע 2") הגיח במהירות מופרזת, פגע ברכב התובע והדף אותו לכיוון הרכב של אותו צד ג'.

התובע טען כי פנה לנתבעת 1 וביקש כי תישא בנזקים אשר נגרמו לרכבו , אך פנייתו נדחתה בתאריך 31.12.15, ונומקה בכך כי הנתבע 2 הצטרף לתאונה שכבר התרחשה בין רכב התובע לבין רכב צד ג'.

הנתבעים אישרו כי התאונה אירעה ביום 21.8.15 אך טענו בכתב הגנתם כי רכבו של התובע פגע ברכב של אדם שלישי אשר נסע לפניו, ורק לאחר מכן רכבו של הנתבע 2 פגע ברכב התובע. משכך, טענו הנתבעים, האחריות לנזקי התובע רובצת לפתח התובע עצמו- אשר בפגיעתו ברכב צד ג' השבית את רכבו. הנתבעים טענו כי רכב התובע הוא רכב ישן (שנת ייצור 99),  צבר נסיעות למרחקים רבים ולא מן הנמנע כי נזקיו נגרמו בגין אירועים שקרו לפני התאונה המתוארת בכתב התביעה. עוד טענו כי התובע לא הוכיח את ערך רכבו, שכר טרחת השמאי שנתבע מופרך ויש להעמידו על 500 ₪  ברוח הפסיקה של בתי המשפט.

בתאריך 29.9.16 התקיים בפניי דיון אשר במהלכו התברר כי הגב' האדיל אבו זייד, היא זו שנהגה ברכב התובע בעת התאונה, ולא התובע – כפי שנטען בכתב התביעה. בדיון שמעתי את עדות התובע, עדות הגב' האדיל אבו זיד, ועדות הנתבע 2. לדיון לא התייצבה הנתבעת 1. בסיום הדיון הצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] , התשמ"ד – 1984 וזאת לאחר שאישרו כי הבינו את משמעות הסכמתם.

במאמר מוסגר אציין כי התייצב לדיון נציג בשם מר נוביק שאיננו עובד הנתבעת 1 ואיננו מורשה לייצגה בפני בית משפט לתביעות קטנות. הנציג טען לפרוטוקול כי הנתבעת 1 מסכימה לקיים את הדיון ללא נוכחותה, וכי יוגש לתיק בית המשפט תוך 3 ימים מסמך המעיד על הסכמתה- אך הנתבעת 1 לא הגישה הודעה או כל בקשה אחרת.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי, ובשים לב להסכמת הצדדים למתן הכרעה על דרך הפשרה, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בנזקים אשר נגרמו לרכב התובע בגין התאונה.

במשפט האזרחי - נטל ההוכחה רובץ על שכמו של התובע אלא במקרים חריגים שאין המקרה שבפניי נמנה ביניהם. התובע מרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, מאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו. קרי – כאשר מכלול הראיות מעיד כי גרסתו העובדתית של התובע הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת בעל הדין שכנגד (אפנה לע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם 5.10.06), ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו 9.5.11) , רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו 5.5.13)).