ת"ק 60902-01-15 דמתי ואח' נ' ענתבי ואח'

1.הנתבע הינו עו"ד במקצועו. בחודש מאי 2003, או בסמוך לכך, פנה תובע 1 אל הנתבע בבקשה כי יטפל בשמו בהגשת תביעה נגד עו"ד ספיה מדיאן (להלן: "עו"ד מדיאן"), לתשלום פיצויים בגין הנזק שנגרם לתובע 1, לטענתו, כתוצאה מהטיפול הרשלני של עו"ד מדיאן בייצוגו בתביעה שהגישה נגדו חברת "דגן מכון תערובת אגודה חקלאית שיתופית בע"מ", (להלן: "דגן בע"מ"), אשר התבררה בבימ"ש השלום בחדרה, בתיק אזרחי 4855/00.

מאחר שהתובע הינו אדם מבוגר ולא בריא, התלווה אליו בנו, תובע 2, שבהמשך היה איש הקשר של תובע 1 והוא זה שבא במגע עם הנתבע בכל הקשור לניהול התביעה נגד עו"ד מדיאן, אותה הגיש הנתבע בשמו של תובע 1. התביעה התבררה בבימ"ש השלום בחיפה, במסגרת תיק אזרחי 16636/03, וביום 29/8/04 ניתן פסק דין לפיו חויב עו"ד מדיאן לשלם לתובע 1 סכום של 25,000 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 4,500 ₪ + מע"מ כחוק (להלן: "פסק הדין").

2.מאחר שעו"ד מדיאן לא שילם לתובע 1 את הסכומים בהם חויב עפ"י פסק הדין, הגיש הנתבע את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחיפה.

לאחר נקיטת הליכי הוצל"פ, שארכו כעשר שנים (תיק ההוצל"פ נפתח ביום 29.8.04 ונסגר בחודש אוגוסט 2014), הצליח הנתבע לגבות מעו"ד ספיאן את מלוא החוב (כולל הפרשי הצמדה וריבית והוצאות). כאן המקום לציין כי התארכות הליכי הגביה לא נגרמה באשמתו של הנתבע, אלא בשל התחמקותו של עו"ד מדיאן, שבין היתר גם הצליח לצאת מהארץ ולהעדר ממנה תקופה ארוכה.

3.עת מסר תובע 1 את הטיפול בהגשת התביעה נגד עו"ד מדיאן לנתבע, חתמו הצדדים על הסכם שכ"ט (להלן: "הסכם שכר הטרחה"). על תוכנו ישנה מחלוקת בין הצדדים, ועל כך אעמוד בהמשך. באותו מעמד שילם תובע 1 לנתבע סכום של 2,500 ₪ על חשבון שכר הטרחה והתחייב לשלם סכום נוסף של 6,000 ₪, בשלושה תשלומים של 2,000 ₪ כל אחד, אותם שילם לנתבע לפני הגשת התביעה נגד עו"ד מדיאן.

לפי גרסת התובעים, במסגרת הליכי ההוצל"פ הצליח הנתבע לגבות מעו"ד מדיאן סכום כולל של 65,368 ₪, מתוכו העביר לתובע 1 סכום כולל של 34,840 ₪ ואת היתרה נטל לעצמו כשכ"ט.

לגרסת הנתבע, הוא קיבל מלשכת ההוצל"פ סכום כולל של 60,839 ₪, מתוכו העביר לתובע 1 סכום כולל של 36,103 ₪ .(ראה הגרסאות בעמ' 1 לפרוטוקול מיום 17.5.15).

4.לטענת התובעים, עובר למסירת הטיפול בהגשת התביעה נגד עו"ד מדיאן, הוסכם בין הצדדים כי בתמורה לטיפולו של הנתבע בתביעה נגד עו"ד מדיאן, ישלם התובע 1 לנתבע שכ"ט בסך 8,500 ₪ + מע"מ וכן הוצאות משפט ובקשר לכך נחתם ביניהם הסכם שכר הטרחה. בחודש יוני 2012 שלח להם הנתבע חשבון בו פירט מה הסכומים שקיבל מלשכת ההוצל"פ עד לאותו מועד ומה הסכומים שנטל לעצמו על חשבון שכ"ט. לאותו מכתב צירף הנתבע צילום של הסכם שכר הטרחה ואז התברר לתובעים, להפתעתם, "כי במועד כלשהו, אחר חתימת הסכם שכר הטרחה, הנתבע צירף להסכם שכר הטרחה, בכתב ידו ומבלי שזה יובא לידיעת התובעים ו/או יהיה מוסכם על ידם, כי התובעים יהיו חייבים לנתבע 20% מגובה התביעה בתיק", זאת בנוסף לסכום של 8,500 ₪ אותו שילמו מראש.

עוד נטען ע"י התובעים, כי הנתבע גם העלה, במכתבו הנ"ל, טענה לפיה בנוסף לשכר הטרחה עבור הגשת התביעה, הוא זכאי גם ל-20% מהגביה בהוצאה לפועל + מע"מ.

מאחר שלטענת התובעים גבה הנתבע שכ"ט בסכום הגבוה בהרבה מזה שהוסכם בין הצדדים, הם הגישו את התביעה שבפניי, בה הם עותרים לחייב את הנתבע לשלם להם את הסך של 22,000 ₪.