ת"ק 6062-05-16 אל מרעי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.לפניי תביעה כספית בסך 15,746 ₪ לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעת,לטענתה, כתוצאה מתאונה שארעה, ביום 1.3.16, בין רכבה מדגם "קיה" מ"ר 46-989-33 (להלן: "הרכב"), למשאית בה נהג הנתבע 2 (להלן: "המשאית").

ע"פ הנטען בתביעה, במהלך נסיעה חזרה מכיוון תל אביב לצפון, באזור בית שאן, לכיוון צומת "גולני" בנסיעה בכביש ראשי בעל שלושה נתיבים, בשעה שהתובעת נהגה בנתיב האמצעי, הגיח נתבע 2 (להן :"הנתבע" ) , אשר נהג במשאית, מהנתיב השמאלי בניסיון להשתלב בנתיב האמצעי עקב עבודות בכביש שבוצעו בנתיב שלו, פגע ברכב בצידו השמאלי והסב לו את הנזקים המתוארים בחוות דעת השמאי.

נתבעת 1 היא חברת הביטוח שביטחה בזמנים הרלוונטים לתאונה את המשאית. נתבעת 3 היא הבעלים של המשאית.

התובעת עותרת לפיצויים בגין נזקים כדלקמן:

נזק ישיר נתמך בחוות דעת שמאי- 4,500 ₪,ירידת ערך- 5,240 ₪,שכ"ט שמאי- 1,006 ₪,עגמת נפש- 3,500 ₪,הוצאות משפט כולל הפסד ימי עבודה- 1,500 ₪.

2.הנתבעים חזרו בהם במהלך הדיון מהטענה שהועלתה בכתב ההגנה, כאילו התובעת אינה בעלת הרכב. לגופו של עניין נטען כי במועד התאונה,ביצעה התובעת עקיפה אסורה ומסוכנת מימין, עקיפה אשר הובילה להתחככות בין הרכבים ולתאונה. הנתבעים הכחישו את הנזקים הנטענים, לרבות את ירידת הערך לגביה נטען כי זו מוגזמת ומופרכת מיסודה.

הכרעה:

3.מטעם התובעת העידו: התובעת ושתי חברותיה שהיו איתה ברכב, הגב' ספיר טולדנו ומור טולדנו. מטעם הנתבעים, העיד הנתבע לבדו.

לאחר שעיינתי במסמכים שבפני, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדים שהעידו ושקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי יש לקבל את גרסת התובעת ולפיכך,האחריות להתרחשות התאונה חלה על הנתבע.

עדות התובעת נמצאה מהימנה בעיני ואף נתמכה, כפי שיפורט להלן, בעדותן של שתי נוסעות הרכב הנוספות. התובעת העידה כי הייתה בדרך חזרה לצפון כאשר בסמוך למקום התאונה נהגה בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים. בשל עבודות בכביש נחסם הנתיב שמשמאלה בו נהג הנתבע. התובעת העידה כי לפתע ראתה את צמיג המשאית צמוד לחלון רכבה. התובעת סיפרה כיצד ניסתה לסטות לימין, אך מימינה היה אוטובוס שמנע ממנה להתחמק מסטייתה של המשאית.עדות התובעת והנוסעות הנוספות ברכב היו תואמות וקוהרנטיות. עדותה של התובעת נתמכה במיוחד בעדותה של מור, שישבה מקדימה ליד התובעת. מור תיארה אף היא כיצד לפתע נטה הרכב ימינה, הביטה משמאלה וראתה את גלגל המשאית בחלון הרכב. גם ספיר, ששכבה במושב האחורי, העידה כי לאחר שהרימה את הראש, ראתה את גלגל המשאית. לא מצאתי סתירות בין 3 העדויות והן נמצאו מהימנות בעיני. 3 העדות ציינו באופן זהה הן את אופן התרחשות התאונה והן את מיקומה כ -20 דקות לפני צומת גולני (אף כי לא ידעו לציין את שם המקום בו ארעה התאונה).

הנתבעים טענו כי אין שלושה נתיבים בצומת גולני,אלא שכאמור,התובעת ציינה כי התאונה אירעה לפני צומת גולני ולא בצומת עצמה. גם ספיר ציינה כי התאונה ארעה בין עשרים דקות לחצי שעה לפני הצומת, ואילו מור ציינה בין רבע שעה לעשרים דקות לפני צומת גולני.לאור האמור,שוכנעתי כי התאונה כלל לא התרחשה בצומת גולני ואין רלוונטיות לטענת הנתבע באשר למס' הנתיבים בצומת גולני. מכל מקום, התובעת, מור וספיר העידו בצורה קוהרנטית שהתאונה אירעה בכביש שבו שלושה נתיבים (התובעת בכתב התביעה ועדותה בעמ' 1 שורה 19, ספיר בעמ' 2 שורה 22, מור בעמ' 4 שורה 3), ובהעדר ראיה אחרת מצד הנתבע (כגון תמונות ממקום התאונה),די בכך כדי להוכיח ברמה הנדרשת בהליך אזרחי 51%, את טענת התובעת.אציין כי דווקא הנתבע בכתב הגנתו ובחקירתו בבית המשפט לא סיפק כלל גרסה אשר למספר הנתיבים בכביש (!).

4.לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961, חלה חובת זהירות על נהג הסוטה מנתיב נסיעתו כדלקמן- "40.(א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון." וכן תקנה 41 לתקנות התעבורה לפי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש".

בנסיבות אלה, חלה על הנתבע חובת זהירות, לבחון את תנאי השטח כך שלא תהיה בסטייה מהנתיב בו נסע משום הפרעה או סיכון למשתמשים האחרים בדרך ולא לעשות כן –מקום בו סטייה זו גורמת להפרעה או סיכון כאמור.

אשר על כן אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע.

5.נזק ישיר וירידת ערך- הנתבעים לא הציגו חוות דעת נגדית לחוות הדעת השמאית שהגישה התובעת ולמעט טענות סתמיות כאילו סכומי הנזק (לרבות ירידת הערך), מוגזמים או בלתי מוכחים, לא צירפו בדל של ראיה בעניין, ואף לא ביקשו לזמן את השמאי לחקירה על חוות דעתו. אציין כי דו"ח וועדת ששון הינו בגדר המלצה גרידא ואינו מחייב. אמנם, ככל שהנתבעים היו מציגים חוות דעת נגדית מפורטת המתייחסת לירידת הערך בהתאם לנדרש על פי דו"ח וועדת ששון, ייתכן והיה מקום להעדיפה על פני חוות הדעת שהגישה התובעת. אולם, מאחר שהנתבעים לא הציגו כל חוות דעת נגדית והסתפקו בנימוק סתמי לפיו חוות הדעת איננה כנדרש על פי הדו"ח,אין לקבל טענתם.לאור האמור,יש לקבל רכיב זה במלואו: נזק ישיר בסך 4,500 ₪ וירידת ערך בסך 5,240 ₪. כמו כן, לא מצאתי ששכ"ט שמאי (1,006 ₪) אינו סביר בנסיבות העניין ויש לפסוק פיצוי גם בגינו.

לגבי רכיב עגמת הנפש- בתביעות לפיצויים בגין נזקי רכוש בגין תאונות פח לא נהוג לפסוק פיצוי בגין רכיב זה ולא מצאתי כי המקרה דנן חריג באופן כזה המצדיק פיצוי מסוג זה. גם הטענה לאבדן ימי עבודה או שווים, לא הוכחה.

6.לאור כל האמור, אני מחייבת את נהג הרכב (נתבע 2) וכן את חברת הביטוח הכשרה (נתבעת1), ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 10,746 ₪. כמו כן ישלמו נתבעים אלו לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של 800 ₪.

הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 ימים אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.