בוגדנוב נ' סימפל ליס בע"מ ואח'

בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות התובעת

1.ביום 04/12/17 הגישה התובעת תביעה כספית על סך של 11,000 ₪ כנגד הנתבעים בטענה ששלחו אל הטלפון הנייד שלה 11 מסרוני פרסומת בניגוד להוראות חוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב-1982. דיון בתביעה נקבע לפני ליום 09/04/18 אולם התובעת לא התייצבה לדיון אליו זומנה כדין. לפיכך, בהתאם לסמכותי על פי תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, נתתי פסק דין לפיו הוריתי על מחיקת התביעה.

2.לפני בקשת התובעת לביטול פסק הדין הנ"ל. לבקשה לא צורף תצהיר כנדרש על פי תקנה 241 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 ( להלן:" התקנות") ודי בכך כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף. הצורך בהגשת תצהיר תמיכה לבקשה לביטול פסק דין אף צוין על ידי במפורש בסיפא לפסק הדין.

3.התובעת מנמקת את בקשתה בכך שאינה בקיאה בענייני משפט וסברה כי אם אין בתיק אישורי מסירה לנתבעים, אזי הדיון שנקבע בתיק מבוטל. נימוק זה אינו משכנע שכן אם היו לתובעת שאלות היה עליה להפנותן למזכירות בימ"ש ולבקש הנחיות לחלופין, להגיש בקשה לביטול הדיון. אולם התובעת לא נהגה כמצופה ממנה והחליטה על דעת עצמה שלא להתייצב לדיון אליו זומנה כדין.

4.פסק הדין נשלח על ידי המזכירות אל התובעת כבר ביום 10/4/18 והומצא לה כדין למענה שצוין בכתב התביעה בדרך של הדבקה על דלת דירתה ביום 26/4/18 אולם רק ביום 23/7/18 לאחר שחלפו כמעט 3 חודשים !!!! מיום קבלת פסק הדין נזכרה התובעת להגיש בקשה זו. בנסיבות אלו מצופה היה מהתובעת כי לאחר קבלת פסק הדין תפנה בדחיפות למזכירות ותבקש הנחיות כיצד ומתי להגיש בקשה לביטול פסק הדין.

5.יתר על כן, פרק הזמן להגשת בקשה לביטול פסק דין בתביעות קטנות הינו 7 ימים ואילו בתביעה רגילה 30 ימים והגשת בקשה זו באיחור רב בחלוף כמעט 90 ימים!!! אינה סבירה כלל וכלל. על מי שמגיש תביעה קטנה על סכום נכבד של 11,000 ש"ח לערוך את כל הבירורים הנדרשים טרם הגשת התביעה. גם אם ביקשה התובעת לאתר את מענם העדכני של הנתבעים, פרק הזמן לכך אמור להיות סביר. התובעת לא טרחה להגיש הודעת עדכון לתיק בתוך פרק זמן סביר ונראה היה כי זנחה את התביעה.

6.לא יעלה על הדעת כי התיק בבימ"ש ישאר פתוח במשך כ- 8 חודשים כאשר כבר ביום 29/1/18 הודיעה המזכירות לתובעת כי כתבי בית משפט שנשלחו אל מענם של הנתבעים חזרו בציון "לא ידוע במען". בהודעת המזכירות אף צויין במפורש כי ניתנת לתובעת ארכה של 30 ימים להמצאת כתובת עדכנית או לבצע מסירה אישית של כתבי בימ"ש לנתבעים, שאם לא כן בהתאם לתקנה 156 לתקנות הנ"ל, התביעה תמחק מחוסר מעש. התובעת נהגה בדרך סחבת ולא המציאה כתובת עדכנית של הנתבעים בתוך פרק הזמן שקבעה המזכירות. לפנים משורת הדין, התביעה לא נמחקה מחוסר מעש.

7.מעיון בכתב התביעה עולה כי הוא הוכן בסיוע גורם מקצועי הבקיא בענייני משפט. לפיכך, לא ברור לי מדוע לא פנתה התובעת לאותו גורם לצורך קבלת הנחיות מתאימות. המדיניות של הגשת כתב תביעה וחוסר מעש לאחר מכן, בבחינת "שגר ושכח" אינה מקובלת כלל ועיקר וגורמת לבזבוז זמן שיפוטי ומנהלי יקר.

8. לסיכום, אני דוחה את הבקשה, פסק הדין נותר על כנו. המבקשת רשאית להגיש תביעה חדשה. לפנים משורת הדין, אינני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בגין הגשת בקשה זו.

המזכירות תמציא החלטה זו לתובעת ותסגור את התיק.