ת"ק 60430-01-15 מלכי נ' לוי ואח'

התובע עסק בתחום יחסי ציבור. הנתבעת 2 היא עמותה שנועדה לפעול לקידום זכויות מעמד הסייעות החינוכיות בישראל (להלן – "העמותה"). הנתבעת 1 היא מייסדת ויו"ר העמותה. בהתאם לנטען, ביום 6.1.2014 נקשרה העמותה בהסכם עם התובע, לפיו התובע יספק לעמותה שירותי יחסי ציבור בתמורה לתשלום סך של 6,000 ₪ לחודש, כאשר ההסכם הוא למשך שישה חודשים. נמשכו שש המחאות, הראשונה כובדה והיתר חוללו.

לטענת העמותה, ביום 6.1.2014 נקבעה פגישה עם עורך דין. באופן לא מתוכנן הזמין עורך הדין למפגש את התובע, אותו הוא הכיר קודם לכן. נטען ש"לאחר מכבש לחצים ומסע שכנועים" (סעיף 13 לכתב ההגנה) חתמו הצדדים על ההסכם. נטען שהתנהלות התובע נגועה בחוסר תום לב, במצג שווא וניצול הסיטואציה והנסיבות. כתימוכין לכך נטען לעובדה שביום 23.2.2014 מונה התובע – ביוזמתו – למנכ"ל העמותה. נטען שבעקבות שירותיו חלה ירידה משמעותית בפעילות העמותה ובהתפקדות של סייעות לעמותה, דרכו הסבה נזקים לפעילות העמותה, הוא ניסה למעשה להשתלט על העמותה (בעצם מינויו למנכ"ל) וגרם להעביר לרשותו הרשאות של שתי קבוצות פייסבוק, ולאחר שהודע לו על הכוונה להפסיק את ההתקשרות עמו – לאחר שניהול הפעילות בעמותה הועבר לחסות ההסתדרות הלאומית – הוא הביע הסכמה להשיב את ההמחאות בתנאי שהוא יתמנה לבעל תפקיד בהסתדרות הלאומית.

הנתבעת 1 טוענת שההתקשרות הייתה עם העמותה ולא עמה באופן אישי, על כן לא היה מקום להגיש את התביעה גם כנגדה.

לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות והראיות, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה כנגד העמותה להתקבל בחלקה. דין התביעה כנגד הנתבעת 1 – להידחות:

• על אף העובדה שהעמותה לא פנתה אל התובע, לא יזמה את ההתקשרות עמו והתנהלה אל מול גורמי התקשרות ללא סיוע של איש יחסי ציבור, משעה שההסכם עם התובע נחתם, היה על שני הצדדים לפעול בהתאם להוראות ההסכם. לא הונחה תשתית עובדתית לפיה בעת ההתקשרות עצמה נחתם ההסכם באופן המקים עילה של בטלות. לא הוכח שהתנהלות התובע במועד החתימה על ההסכם חרגה משיווק (גם אם מדובר היה בשיווק נמרץ). לעמותה היה שיקול דעת להימנע מלחתום על ההסכם;

   

• ביום 23.2.2014 נערכה ישיבה, במעמד נציגות העמותה, התובע ועורך הדין. נטען שבאותה ישיבה מונה התובע למנכ"ל העמותה. התובע אמנם לא אישר את הטענה, אולם על יסוד עדות הנתבעת 1, עדותה של הגב' מירב לוי (גזברית העמותה ומי שרשמה את פרוטוקול הישיבה) ותוכנו של הפרוטוקול – שוכנעתי שבאותה ישיבה הוחלט על מינוי התובע למנכ"ל העמותה. עוד שוכנעתי, שהמהלך כאמור נערך ביוזמת התובע. אין ספק שמינוי של יועץ תקשורת למנכ"ל הגוף לו הוא מספק ייעוץ מעיד על התנהלות חריגה. התובע התכחש לטענה, ומכאן שהוא לא סיפק הסבר להתנהלות החריגה. כאמור, אני מעדיף את עדויות הנתבעת 1 והגזברית על פני עדותו, ביחס לשאלת המינוי. עם זאת, לעצם המינוי נפקות למחלוקת. גם אם התובע מונה למנכ"ל – במהלך חריג ובלתי מוסבר – הרי שעצם ההסכמה להורות על מינוי כאמור היא הבעת אמון בהתנהלותו המקצועית של התובע עד לאותו מועד. אם לא הייתה העמותה מרוצה משירותיו עד לאותו השלב, הדעת נותנת שהעמותה הייתה מסרבת לשקול את מינוי התובע לתפקיד כאמור.

   

  המשמעות הינה, שהעל הנתבעת 1 לשלם לתובע את התשלום בהתאם להסכם עמו, ביחס לתקופה שמיום החתימה על ההסכם ועד למועד הישיבה כאמור;