ת"ק 60386-03-15 ע. נ' החברה לשירותים חברתים ואחזקות בע"מ

לפניי תביעת פיצויים בגין פתיחה רשלנית של תיק הוצאה לפועל נגד התובעת.

1. לטענת התובעת, הנתבעת הגישה נגדה בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב, וזאת על אף שלא היה לה כל חוב כלפי הנתבעת. בירור שערכה עם הנתבעת העלה כי החייבת הנכונה היא אישה אחרת, בעלת שם דומה. הנתבעת הבטיחה לתקן את המעוות ולסגור את תיק ההוצאה לפועל. ברם, בפועל, הוטל עיקול על חשבון הבנק של הנתבעת, ועקב כך נגרמו לתובעת נזקים שונים, ממוניים ובלתי ממוניים. התובעת הגישה תביעה קטנה נגד הנתבעת בחודש אוקטובר 2013 (ת"ק 12130-10-13) לפיצויים בגין נזקיה. בהמשך התברר לה כי עליה להגיש התנגדות בתיק ההוצאה לפועל, ולכן מחקה את התביעה. ברם, כאשר ביקשה להגיש התנגדות בתיק ההוצאה לפועל הנתבעת בעצמה כבר סגרה את התיק. בנסיבות אלה, הגישה בשנית התביעה לפיצויים בגין הנקיטה בהליך הוצאה לפועל נגדה, זו התביעה דנא.

2. טרם הגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התובענה על הסף, וזאת משורה של טעמים. בין הייתר טענה הנתבעת כי סגירת תיק ההוצאה לפועל ללא צו להוצאות, מקימה מעשה בית דין כלפי התובעת מפני אפשרות להעלות טענות כלשהן נגד נסיבות פתיחת התיק, וזאת בפרט לאחר שהנתבעת לא הגישה התנגדות במסגרת תיק ההוצאה לפועל. עוד נטען, כי התובענה היא כביכול למתן סעד הצהרתי שאינו בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות. לדברי הנתבעת, בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לקבוע האם הליך בהוצאה לפועל נפתח כדין או לא כדין. בעניין זה התקיים דיון ביום 22.12.15 בפני כב' השופטת אושרית רוטקופף. בתום הדיון דחתה כב' השופטת רוטקופף את הבקשה, וזאת לנוכח ההלכות שלפיהן סילוק על הסף ייעשה במקרים חריגים ונדירים, ומאחר שקיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים באשר לנסיבות סגירת תיק ההוצאה לפועל נגד התובעת. כן קבעה כב' השופטת רוטקופף, כי לא הוצג בפניה פסק הדין אשר ניתן במסגרת תיק ההוצאה לפועל, במסגרת התביעה לסכום קצוב, וגם לא הוצגה בפניה גם הסכמה כלשהי של התובעת לדחיית התביעה שם ללא צו להוצאות. בהתאם לכך פסקה כב' השופטת רוטקופף כי לא הוכח בפניה קיומו של מעשה בי-דין ולפיכך יש מקום לערוך בירור עובדתי.

3. לאחר דחיית הבקשה לסילוק על הסף, ביקשה הנתבעת, וקיבלה, ארכה להגשת כתב הגנה לנוכח מורכבות התיק, לטענתה. בכתב ההגנה העלתה הנתבעת טענת סף חדשה, לפיה יש לראות את התביעה כולה באספקלריה של תביעת פיצויים בגין עוולת לשון הרע. משכך, ממשיכה הטענה, קמה ההגנה של סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") שעניינו חסינות לפרסומים הנאמרים תוך כדי דיון משפטי. מעבר לכך, שבה וחזרה הנתבעת בכתב ההגנה על כל אותן טענות סף משפטיות שהעלתה במסגרת הבקשה לדחיה על הסף ואשר נדחו על ידי כב' השופטת רוטקופף. לגוף הדברים, הנתבעת הכחישה את טענות התובעת הכחשה כללית, וטענה כי התובעת פנתה אליה בבקשה לסגור את תיק ההוצאה לפועל לפנים משורת הדין ועקב מצוקה כלכלית.

4. בדיון שהתקיים לפניי העידו התובעת וכן נציג הנתבעת, מר אלון אריאל. בתום הדיון, ולאחר שפרשתי בפני נציג הנתבעת את הקשיים המשפטיים הטמונים בטענותיו, אפשרתי לנתבעת פרק זמן נוסף להגשת מסמכים בכל הנוגע למשך העיקול שהוטל על חשבון התובעת, וכן אפשרתי בפרק זמן זה לצרף את הפסיקה שלטענת נציג הנתבעת תומכת בטענותיו. גם לתובעת ניתנה אפשרות להגיש מסמכים נוספים, ככל שהיא חפצה בכך, בפרק הזמן האמור.

דיון ומסקנות

5. עיקר טענות הנתבעת שהועלו לפניי, הן אותן הטענות בדיוק שהועלו על ידה במסגרת בקשתה המקדמית לסילוק על הסף, ונדחו לאחר דיון על ידי כב' השופטת רוטקופף. כב' השופטת רוטקופף קבעה כאמור, כי לא הוכח בפניה קיומו של מעשה בי-דין, וזאת בין הייתר מאחר שלא הוצג בפניה פסק הדין אשר ניתן במסגרת תיק ההוצאה לפועל בתביעה לסכום קצוב, ואף לא הוצגה ההסכמה הנטענת של הנתבעת לדחיית התביעה שם ללא צו להוצאות.

ברם, גם לכתב ההגנה (שניתנה אורכה להגשתו) לא צירפה הנתבעת את פסק הדין שדחה את התביעה לסכום קצוב שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל, ולא צורף כל מסמך המעיד על הסכמת הנתבעת לסילוק התביעה ללא צו להוצאות. בנסיבות אלה, אין לי אלא לקבוע כי גם לפניי לא הוכח קיומו של מעשה בי-דין או השתק שיפוטי כלשהו נגד התובעת. הדרישה המינימאלית מבעל דין הטוען למעשה בי-דין כלפי הצד שכנגד, הינה להציג את פסק הדין המקים לטענתו את השתק העילה או הפלוגתא.

למעלה מן הנדרש יצוין כי פסק הדין בעניין רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (נבו, 8.3.09) שהנתבעת ביקשה להסתמך עליו, כלל אינו רלבנטי לענייננו. באותו עניין דובר על פסק דין שניתן נגד נתבע בהיעדר התייצבות, החוסם אותו מלהגיש תביעה מאוחרת נגד התובע באותו עניין. במקרה דנא אין כל פסק דין שניתן נגד התובעת, אלא להיפך - ההליך הקודם שהנתבעת פתחה נגד התובעת – נסגר לבקשת הנתבעת. יצוין כי אף אילו היה בנמצא פסק דין הדוחה את תביעת הנתבעת נגד התובעת דנא ללא צו להוצאות, לא היה בכך בהכרח כדי לחסום את דרכה של התובעת להגיש הליך נפרד לנזקים שנגרמו לה עקב פעולות שביצעה הנתבעת בהליך הקודם. השאלה בנסיבות אלה עשויה להיות האם נדחתה בקשת התובעת (בהליך הנוכחי) להוצאות, באופן המקים כלפיה השתק פלוגתא. במקרה דנא, כאמור, לא הוצג פסק הדין שניתן, וממילא לא ניתן לקבוע האם קם השתק פלוגתא כלשהו נגד התובעת לעניין הנזקים שגרמו לה עקב הסנקציות שנקטה כלפיה הנתבעת.