קגן נ' כהן

בפניי תביעה כספית על סך 33,500 ₪.

לפי כתב התביעה, בתחילת חודש ספטמבר 2015, שכר התובע מהנתבע מבנה ברחוב שפירא 3 בחיפה, על מנת להעביר את פעילות בית הדפוס למקום. בין הצדדים נערך ונחתם חוזה שכירות ביום 25.8.15, לפיו שכר התובע מהנתבע את המבנה נשוא ההסכם לתקופה שבין ה-1.9.15 ועד ליום 31.8.16 (להלן: "הסכם השכירות").

משאית, מנוף, וצוות של אנשי מקצוע העבירו והתקינו את מכונות הדפוס במבנה. כמו כן, חשמלאי עבד במבנה מספר ימים. מהנדס אלקטרוניקה תכנן לחבר את המכונות לרשת החשמל שהותקנה ולהשמיש את הציוד, אך היה עסוק בפרויקט גדול, ואמר לתובע כי ייאלץ לחכות מספר שבועות עד שיסיים. לאור היכרות עם המהנדס, והעובדה כי הוא סומך על עבודתו, הסכים התובע להמתין.

לאחר כשבועיים, הזמין התובע את איש המזגנים על מנת שיבוא להרכיב מזגנים במבנה. לטענתו, כל הטיח והסיד התקלפו מהקירות והתקרה, וצנחו על הרצפה ועל מכונות הדפוס. בנוסף, מוסיף התובע כי ריח טחב עמוק הורגש במבנה, ונראתה רטיבות על הקירות. עוד טוען התובע לליקויים נוספים במבנה. עוד טוען התובע, כי פנה אל הנתבע, אשר תיאם איתו פגישה ולא טרח להגיע.

התובע טוען כי בגלל מחדלי הנתבע, והמצב העגום של המושכר, הוא לא יכול היה לקיים כל פעילות בבית הדפוס, נגרמו לו נזקים רבים, אותם פירט בכתב התביעה.

הנתבע מבקש לדחות את התביעה על הסף ולחייב את התובע בהוצאות. לטענתו, הוא מחזיק את המושכר וכל הבניין הצמוד אליו מזה עשרות שנים, התובע ביקר במושכר מספר פעמים לפני ששכר אותו, והיה מודע למצב המושכר והמבנה.

יצוין, כי במהלך הטיעונים של הצדדים, הסתבר לבית המשפט, כי התביעה שבפניו הוגשה לאחר שהתובע סירב לשלם את דמי השכירות, והחזיק במושכר זמן מה. הנתבע נאלץ לפנות לבית משפט זה, על מנת לקבל סעד בדמות של צו פינוי אשר חייב את התובע להתפנות מהמבנה.

התובע נשאל על ידי בית המשפט, האם באותה מסגרת העלה התובע טענות על הפרת החוזה מולו, ו/או הגיש תביעה נגדית ביחס לתביעת הפינוי, אך בית המשפט נענה בשלילה.

בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לפתרון בדרכי שלום, אשר ייתר הכרעה שיפוטית ואולי אף הכרעות שיפוטיות עתידיות נוספות, אך הצדדים עמדו על כך שתינתן הכרעה שיפוטית בעניינם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים, הראיות עליהן הם נסמכו, ושמעתי את עדויותיהם בפניי, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

המישור הנורמטיבי המסדיר את יחסיהם המשפטיים של הצדדים, הינו חוזה שכירות, אשר נערך ונחתם בין הצדדים, וקובע את החובות וההתחייבויות ההדדיות של הצדדים זה לזה. כמו כן, כולל החוזה הצהרות שהיוו את הבסיס והתשתית להתקשרות החוזית.

בהקשר זה, קובע סעיף 6 לחוזה השכירות כהאי לישנא:

"השוכר מצהיר ומאשר כי הוא בדק את המושכר ומצא אותו טוב ותקין ומתאים למטרת השכירות ומתחייב להחזיר אותו בתום תקופת השכירות ו/או קודם לכן בכפוף לאמור בהסכם זה, באותו מצב, פרט לפחת רגיל מחמת שימוש זעיר...".

הנה כי כן, התובע הצהיר בחוזה, כי הוא בדק מראש את המבנה, ומצאו תקין ומתאים למטרותיו, ולכן, בהינתן הצהרה זו, אשר שימשה בסיס ויסוד להתקשרות בין הצדדים, תניה מתניות החוזה, אין התובע רשאי לטעון כנגד התחייבותו והצהרתו זו.

יתרה מזאת, בית המשפט בחן את מצבו של המבנה מהתמונות שהתובע סיפק לו. בתמונות נראה מבנה עשוי בטון, עם כניסה בה מותקנים דלתות ברזל, הקירות והתקרה הלא מטויחת, צבועים בצבע לבן. אין בתמונות סדקים הפעורים בקירות או בתקרה, המלמדים על מבנה פגום, רעוע או לא בטיחותי. התובע גם לא סיפק לבית המשפט חוות דעת מקצועית מאת מהנדס המאששת את טענותיו שבכתב התביעה התומכת בטענתו כי המבנה לא ראוי ומסוכן.

ודוק, התובע התכוון לנהל בעסק בית דפוס, דבר זה אף קיבל ביטוי בהוראות החוזה שבין הצדדים (ראו סעיף 6 סיפא לחוזה השכירות). ולכן, כאשר מדובר בבית דפוס, הכולל ציוד כבד, כמו מכבשי דפוס וכו', יכל, ואולי אף צריך היה התובע, לבדוק את טיבו של המבנה, את חוסנו, ואת יכולתו לשמש אכסניה מתאימה לבית העסק, אותו התעתד לנהל במקום, טרם ההתקשרות עם הנתבע. אך התובע, בחר שלא לעשות כן, ולכן, מה לו כי ילין כעת כשהצטווה ע"י בית המשפט אחר לפנות את המבנה.

זאת ועוד, אין חולק על כך שהמבנה הוא מבנה ישן, והנתבע לא כופר בכך. במצב דברים זה, לא יפלא הדבר, שכאשר טכנאי המזגנים, או כל בעל מקצוע אחר, מבקש לקדוח במבנה, על מנת להתקין דבר כלשהו (לרוב נעשה קידוח זה עם "פטישון" רוטט), ייתכן שפיסה של טיח תתקלף מתקרת הבטון הישנה. ברם, בין התקלפות פיסת טיח בנקודה ספציפית, בה התכוונו לקדוח, ועד לקביעה שהמבנה לא בטיחותי, רעוע, ומט לנפול, המרחק רב הוא, וכאמור לא הונחה תשתית ראייתית מקצועית המבססת זאת.

בנסיבות אלה, משלא מצא בית המשפט כי התובע הוכיח את מרכיביה העובדתיים של תביעתו, ולא הוכיח כי הנתבע הפר את החוזה כלפיו, בית המשפט דוחה את התביעה.