ת"ק 6021-01-15 גרוס ואח' נ' פרברוב ואח'

1.דין הבקשה לביטולו של פסק-הדין מיום 21.12.2015 להידחות. ברם, יש לתקן ולקבוע, היות שעסקינן בהליך של תביעה קטנה והיות ש"בימאפ" אינה יישות עצמאית כי אם כינויו של עוסק מורשה של התובעת בלבד וממילא אין היא יכולה לתבוע בתביעה קטנה, כי הצדדים לכתב-התביעה המתוקן, ובהתאם לפסק-הדין, הם כמפורט בכותרת שלעיל.

2.זימון לדיון, שבו ניתן פסק-הדין במעמד תובעת 1 בלבד, נמסר כדין. הוא נמסר למבקש 1, ובאמצעותו למבקשת 2 שבה הוא שימש, לפי האמור בכתב-ההגנה, מנהל ודירקטור. על הזימון כדין העיד תצהיר חתום, שהוגש מטעם מי שביצע בפועל את המסירה לידי המבקש. אישור-המסירה הוא מיום 27.10.2015 – כשבעה שבועות טרם מועד-הדיון. המוסר הצהיר במפורש כי "יורי [מבקש 1] חתם על הכתב אישור מסירה וקיבל". חתימת-המבקש אכן מתנוססת על אישור-המסירה. המבקש עצמו לא טען בבקשתו כי החתימה אינה חתימתו. הטענה הכללית שהעלה בבקשתו – מבלי שגיבה אותה בתצהיר – היא כי מעולם לא קיבל את הזימון לדיון ואת כתב-התביעה המתוקן.

3.ועוד: מכתב-ההגנה שהגיש המבקש, כמו מבקשתו זו שלפנַי, לא עלתה הגנה של ממש. המבקש הודה בגרסתן של המשיבות ולפיה בשנים 2014-2013 – בעת שכיהן כמנהל-המבקשת וכדירקטור בה – התקשרה זו עם המשיבות בהתקשרות עסקית. לגרסתו, מנהלת בבית-העסק פנתה אליו על-מנת להאריך את משך-ההתקשרות. המבקש אמנם כפר בכך שההתקשרות הוארכה, אך כפירתו זו סתרה ראָיה בכתב, שהגישו המשיבות – פנייה בדואר אלקטרוני של המבקש אליהן וממנה עלה במובהק כי ההתקשרות הוארכה. הייתה זו תשובתו על פנייה בדוא"ל מיום 25.5.2014 בשעה 13:03 שבה כתבה לו משיבה 2 כך:

"היי יורי[,] בבקשה תעבור על הקבצים של המפה ותאשר. אני רוצה לרדת לדפוס עד סוף היום. תודה. אידית".

בתגובתו של המבקש מאותו היום בשעה 13:27 לא נכתב – כפי שהיה מצופה ממנו לפי גרסתו – כי מדובר בטעות; כי ההתקשרות לא הוארכה; כי הקבצים אינם רלוונטיים או כי אינו מעונין בהדפסה המוצעת. אדרבה, המבקש השיב עניינית לפנייה ופירט בה איזה כיתוב בדיוק ברצונו שהמשיבה תדפיס, כלשונו: "לא צריך גבעתיים!!! בן יהודה 136 תל אביב, ביאליק 13 רמת גן" (נספח 3 לכתב-התביעה המתוקן). מבקש 1 לא הסביר בכתב-הגנתו או בבקשתו זו כיצד מתיישבת גרסתו עם ראייה זו שבכתובים. המבקשים לא הגישו כתב-הגנה מתוקן, על אף שניתנה להם הזדמנות לעשות כן עם הגשתו של כתב-תביעה מתוקן.

4.בנוסף, גם בטענת-המבקש להעדר-יריבות בינו לבין המשיבות לא מצאתי ממש, משהראיות שהוצגו הצביעו על כי ההתקשרויות של המשיבות עם מבקשת 2 – במקור ולאחר הארכה כאמור – נעשו כולן מולו וכי הוא-הוא היה המנהל של המבקשת ודירקטור בה.

5.מכל האמור, עולה כי שני המסלולים שבדין לביטולו של פסק-דין, שניתן בהעדר-התייצבות בתביעה קטנה, אינם מסַפקים מזור למבקשים. אין בסיס לביטול מטעמי-צדק, מחמת פגם בהליך-ההמצאה, שמנע את הגעתם של מסמכי-התביעה ליעדם וממילא את ידיעתם של המבקשים על ההליך ועל הדיון שנקבע לבירורה של התובענה (רע"א 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז(4) 485 (1983)). הוכח, כאמור, כי מבקש 1 – מנהלה של מבקשת 2 – קיבל כדין את כתב-התביעה המתוקן ואת ההזמנה לדיון ואף חתם במו ידיו על אישור-המסירה. אין, עוד, בסיס מחמת קיומה של הגנה אפשרית, שכן להשקפתי ההגנה שהוצגה היא קלושה.

6.לפיכך, הבקשה נדחית. פסק-הדין – בעינו. בתוך 15 ימים מיום המצאתה של החלטה זו לידיהם ישלמו המבקשים, יחד ולחוד, למשיבות, יחד ולחוד, את הוצאות-טרחתן במענה לבקשה זו, בסך של 500 ש"ח.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ו, 18 אפריל 2016, שלא במעמד הצדדים.