ביטון נ' מוששוילי ואח'

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, לטענתו, בתאונה שאירעה ביום 23/2/17 בחניון קופת חולים כללית ומכון מאר ברחוב הבנים 1 בעיר אשדוד.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, ביום התאונה הוא נהג בחניון עילי ובהגיעו לעיקול בכביש, עצר את רכבו בצד ימין על מנת לוודא כי הכביש פנוי. לטענתו, הנתבע 1 הגיח עם רכבו מהכיוון הנגדי במהירות מופרזת ופגע ברכבו לאורך צדו השמאלי.

לטענת הנתבעים, האחריות לקרות התאונה מוטלת לפתחו של התובע. לשיטתם, התובע הגיח למקום התאונה במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך על אף שהמדובר בכביש צר המחייב משנה זהירות, לא שמר על נתיב נסיעתו ופגע בדופן אחורית שמאלית של רכב הנתבע. לשיטתם, התובע הגיח מאחורי העיקול בכביש וגרם לתאונה בכך שלא שמר על נתיב נסיעתו.

דיון והכרעה:

התובע העיד כי סיים לעלות עם רכבו את העלייה של החניון ונעמד ליד העיקול על מנת לבדוק האם קיים מקום חניה בחניון ואזי הגיח רכב הנתבע. עוד העיד כי ברגע התאונה רכבו היה בעצירה מוחלטת.

התובע העיד כי התאונה אירעה "ליד הברזלים" והפנה לתמונה 2 באסופת התמונות שהוגשה על ידו (ת/1). עוד העיד כי הנתבע פגע ברכב התובע עם החלק האחורי של רכב הנתבע, עם "ברזל בולט" "בבגאז'" של הרכב (עמ' 2 ש' 29-31).

התובע הדגים לבקשת בית המשפט את אופן קרות התאונה כאשר רכב הנתבע מגיע מאחורי העיקול ומשפשף את רכב התובע (עמ' 3 ש' 2-3). בהמשך טען כי הנתבע פגע ברכבו על הגלגל הקדמי של רכבו וציין כי השפשוף התחיל מהגלגל הקדמי של רכב הנתבע (עמ' 3 ש' 10-11). בהמשך החקירה טען כי השפשוף נגרם מ"ברזל בולט מטר מהבגאז'" (ש' 18).

הנתבע העיד כי עלה עם רכבו בכביש המתעקל שמאלה, לכיוון היציאה מהחניון ובהגיעו לפיצול בכביש, ממנו ניתן להמשיך ישר או לפנות ימינה, נפגע רכבו מרכב התובע (עמ' 3 למטה). עוד העיד, כי שמע קול של שפשוף ונעצר מיד. הנתבע הציג תמונה שצולמה באמצעות הטלפון הנייד שלו מיד לאחר אירוע התאונה וביקש להדגיש כי התאונה לא אירעה כלל במקום עליו הצביע התובע.

בהליך האזרחי, הנטל להוכיח את התביעה מוטל לפתחו של התובע ורמת ההוכחה הנדרשת ממנו הינה במאזן ההסתברויות, קרי ברמה של יותר מחמישים אחוז. מידת ההוכחה במישור האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן. במקרה בו בתום הערכת מכלול הראיות כפות המאזניים נותרו מעוינות, מכריע נטל השכנוע, כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל, קרי נגד התובע.

באשר לתאונה נשוא התביעה שלפני, המדובר בגרסה מול גרסה. הצדדים הגישו תמונות של מקום האירוע כאשר התמונות שהוגשו על ידי התובע צולמו במהלך השחזור שביצע ותמונות הנתבע צולמו מיד לאחר התאונה. עיון בתמונות שהוצגו מטעם הצדדים מעלה לכאורה כי אין המדובר באותו מקום האירוע. לא זו אף זו, עיון בתמונת הנזק ברכב הנתבע, המצוי בדופן אחורית בלבד, אינו מעלה קיום "ברזל" בולט בחלקו האחורי ומיקום ואופי הנזקים בשני הרכבים אינם עולים בקנה אחד עם גרסת התובע שאף לא הייתה עקבית לאורך עדותו.

בשים לב לתמיהות באשר למיקום קרות התאונה ולנסיבותיה העולות מעדות התובע ונוכח אופי ומיקום הנזקים שנגרמו בתאונה, הרי שלא נותר אלא לקבוע כי לא עלה בידי התובע להוכיח את ברמה ההוכחה הנדרשת כי התאונה אירעה בנסיבות הנטענות על ידו.

משכך, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

בנסיבות תביעה זו אינני עושה צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ח, 01 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.