הירשפלד ואח' נ' מזרחי

לפניי תביעת התובע בגין נזק שנגרם לרכבו.

אין חולק, כי התובע העמיד את רכבו בצד הדרך, בדרך דו סטרית באזור התעשייה, תוך שהוא בולט לנתיב הנסיעה (ראו עמ' 2 לפרוטוקול ש' 5), ויצא על מנת ליטול דבר מה מן החנות. לאחר חזרתו לרכב, לטענתו, נותרה דלת הנהג פתוחה ובמצב דברים זה, עת עקף אותו הנתבע ברכבו, פגע בדלת רכב התובע וגרם לה נזקים.

הנתבע טען, כי רכבו של התובע חסם את נתיב הנסיעה, ולפיכך – כאשר התפנה נתיב הנסיעה הנגדי - יצא הנתבע לעקיפתו. הנתבע טען כי תוך כדי העקיפה הרגיש מכה בחלקו האחורי של הרכב ובדיעבד הסיק כי זו נגרמה כתוצאה מפתיחת הדלת ע"י התובע.

אציין, כי הצדדים הרבו טענות זה נגד זה, תוך שהם מאשימים זה את זה בהתנהלות בריונית ואף אלימה. עם זאת, לא מצאתי צורך להכריע בין גרסאות הצדדים בהיבט זה משהדבר אינו נחוץ להכרעה בשאלת האחריות לתאונה.

השאלה העובדתית הטעונה הכרעה היא, אפוא, האם היתה דלת רכב התובע פתוחה כאשר יצא הנתבע לעקיפתו או שמא פתח אותה התובע תוך כדי שרכב הנתבע עקף אותו.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ועיינתי בתמונות ובמסמכים שהונחו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל להוכיח את גרסתו ולפיכך דין תביעתו להידחות.

במה דברים אמורים?

התובע מסר בעדותו בפניי גרסה שונה מזו שמסר בכתב התביעה. כך, בעוד שבכתב התביעה נטען כי התאונה התרחשה שעה שפתח את הדלת כדי להיכנס לרכבו, בעדותו בפניי טען, כי כבר נכנס לרכב והתיישב בו, ועמד לסגור את הדלת כאשר התרחשה התאונה.