ת"ק 5999-10-14

1. מונחת בפני תביעה לפיצוי התובעת נזקים שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 4.4.14.

2. לטענת בנה של התובע שנהג ברכב בעת קרות התאונה, הוא נסע בכביש חד סיטרי וכאשר התקרב לצומת הבחין במכוניתה של הנתבעת, כשהיא נוסעת אחורנית לקראתו ועוצרת. בכוונתו היתה לעקוף אותה, הוא אותת והחל בעקיפה, כאשר לפתע החלה הנתבעת בנסיעה תוך כדי סיבוב ההגה לשמאל ואז ארעה התאונה. לטענתו הנתבעת "לא אותתה ולא נתנה התראה שהיא הולכת לפנות."

התובעת תמכה את כתב תביעתה בחוות דעת שמאי מטעמו.

3. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה [סעיף 4 ג.] הכחישה את טענת התובע כי נסעה לאחור, אולם בניגוד להכחשתה בכתב ההגנה, היא הודתה בעדותה בבית המשפט, כי אומנם כן נסעה אחורנית בכביש החד סיטרי מתוך כוונה לבצע פניית פרסה. היא מתכחשת לאחריותה לתאונה, וגם לא צרפה חוות דעת שמאי מטעמה.

הנתבעת בעדותה, העידה כי יש מקום "לפרק" את השתלשלות האירועים באופן שנסיעתה לאחור תהיה מנותקת מהחלטתה לפנות שמאלה. לשיטתה, עצם נסיעתה לאחור אינה רלוונטית לתאונה זו שכן "יצאתי ברוורס מבית של חברה, הוא היה רחוק, כשאותתי לפנות הוא חתך אותי".

4. לאחר שעינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, שמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בתמונות שהוצגו בפני על ידי הצדדים, הגעתי למסקה כי דין התביעה להתקבל ואלה נימוקי:

לענין האחריות

א. שמעתי את עדותו של נהג התובעת. נהג התובעת תיאר את אופן קרות התאונה ונסיבותיה. עדותו מסתייעת גם בצילומים ממקום התאונה, צילומים המעידים על הפגיעה ברכב התובעת והמלמדים על אופן קרות התאונה ומעל הכל מסתייעת בעדות הנתבעת עצמה שאישרה כי נסעה אחורנית כאשר יצאה מבית חברתה לתוך כביש חד סיטרי ולאחר מכן החלה בפנית פרסה לכיוון שמאל. עדותו של נהג התובעת מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר בנסיבות העניין. הנתבעת אישרה כי אכן עמדה באמצע הכביש וראתה את נהג התובעת מגיע לקראתה. על הנתבעת היה לאפשר לנהג התובע לסיים את עקיפתו ככל שזו התכוונה לפנות שמאלה- כפי שטענה.

ב. עדותו של נהג התובעת תואמת את הדברים אשר מסר למבטחת מטעמו לאחר קרות האירוע.