ליבר נ' אופטיקה הלפרין ח.פ 512597229

בפניי תביעת התובע לתשלום פיצוי בסך 1,530 ₪ וזאת בגין משקפי מולטיפוקל שנרכשו מחנות הנתבעת ונמצאו לטענת התובע כבלתי תקינים.

לטענת התובע, כפי שפורט על ידו בכתב התביעה, הוא רכש משקפי מולטיפוקל בחנות הנתבעת ברח' הרצל בחיפה, לאחר ביצוע בדיקה על ידי אופטומטריסט ובחירת זוג משקפיים, שילם התובע לנתבעת סך של 1,530 ₪. במעמד הרכישה נטען בפני התובע כי המשקפיים מיובאים מחו"ל והם יהיו מוכנים תוך שבועיים עד שלושה. בחלוף מספר ימים הגיע התובע באקראי לחנות הנתבעת והתברר כי המשקפיים מוכנים. המשקפיים נמסרו לתובע ואולם כבר במועד ביצוע המדידה הראשונית של המשקפיים טען התובע כי הוא לא רואה בהם היטב. האופטומטריסט בחנות וגם המוכרת הבהירו לו כי יש צורך בזמן התרגלות למשקפיים. התובע טען שאלה לא המשקפיים שהוזמנו ודרש לבטל את העסקה.

במעמד הדיון הראשון שהתקיים בתיק זה ביום 4.7.17, טען התובע לראשונה כי המשקפיים הוחזרו לנתבעת, ואינם בידיו. עוד נטען כי המשקפיים לא הוחזרו למוכרת החנות ו/או לאופטומטריסט מטעמה אלא לסוכן מטעם הנתבעת שאינו מכיר את שמו וכי לשם הוכחת מסירת המשקפיים הוא יכול להביא לעדות את עובדת הרווחה מטעם בית חם לניצולי שואה, ד"ר ניימרק ארינה, אשר תתמוך בגרסתו. מאוחר יותר טען התובע כי שם הסוכן הינו חמודי ואולם לא ידע למסור פרטים נוספים מעבר לכך.

במסגרת הדיון השני שהתקיים ביום 14.11.17, העידה מטעם התובע ד"ר ניימרק ארינה. לטענתה היא הגיעה יחד עם התובע לחנות הנתבעת ולמיטב זכרונה היו בחנות 2 נשים שהתובע טען שהן נתנו לו את המשקפיים שנרכשו על ידו. לגבי תקינות המשקפיים העידה ד"ר ניימרק בכנות כי היא אינה יכולה לאשר אם נפל פגם כלשהו במשקפיים וכי רק התובע יכול לדעת אם המשקפיים שרכש הם תקינים אם לאו. כמו כן ד"ר ניימרק לא ידעה להעיד האם המשקפיים הוחזרו לנתבעת במעמד אותו ביקור אם לאו. בחקירתה אישרה ד"ר ניימרק כי במועד ביקור זה לא בוצעה לתובע בדיקה של המשקפיים וזאת לאור טענת נציגי הנתבעת כי המשקפיים שהביא עמו התובע לחנות, אינם המשקפיים שנרכשו מהנתבעת.

במעמד הדיון השני האמור, ולאחר שד"ר ניימרק ארינה העידה בפני בית המשפט, כי כלל לא נכחה במעמד החזרת המשקפיים הנטענת ע"י התובע, טען התובע כי החזרת המשקפיים לא הייתה במעמד ד"ר ניימרק. לטענת התובע הוא קיבל מכתב מבית המשפט שהוא מוזמן להליך גישור וכי במסגרת הגישור הוא הגיע לחנות הנתבעת, שם סוכן של הנתבעת עשה לו בדיקת עיניים ומאותו מועד ביקש לבטל את העסקה והשיב את המשקפיים לנתבעת.

לטענת הנתבעת, התובע הזמין את המשקפיים ביום 14.11.16. הנתבעת סיפקה לתובע משקפיים לפי נתוניו האישיים ביום 24.11.16. התובע קיבל את המשקפיים מדד אותם ומצא אותם תקינים ולכן נטל אותם עמו. רק בחלוף 3 שבועות, ביום 12.12.16, הגיע התובע לחנות הנתבעת עם משקפיים אחרים שהיו ברשותו ושאינם שייכים לנתבעת וטען כי המשקפיים הללו שסופקו לו אינם תקינים לכאורה ואינם לפי ההזמנה שהוזמנה על ידו. הנתבעת הבהירה לתובע כי מדובר במשקפיים עליהם הורכבו עדשות "דמו" (שטרם הורכבו עליהם עדשות) וכי משקפיים אלה אינם מחנות הנתבעת וכי הגיעו לידיו של התובע ממקום אחר ולא מהנתבעת. לתמיכה בטענות הנתבעת הציגה הנתבעת העתק תיעוד ממערכת המחשבים של הנתבעת בדבר השתלשלות האירועים החל מביצוע ההזמנה ועד ליום אספקת המוצר לתובע, וכן העתק מחשבונית המס וההזמנה של משקפי התובע. אשר לטענת התובע בדבר קיום הליך גישור בנוכחות סוכן מטעמה, הנתבעת הכחישה כליל קיומו של הליך גישור בכלל ועם סוכן מטעמה בפרט. נציג הנתבעת הבהיר כי הוא היחיד המוסמך לטפל בהליכי גישור וכי לא התקיים הליך גישור אלא שיחת טלפון בלבד במהלכה נמסר לו\תובע כי המשקפיים לא נמסרו על ידו לנתבעת ו/או למי מטעמה.

כמו כן, אישרה הנתבעת כי במעמד הביקור של התובע בחנות הנתבעת ביום 12.12.16 הגיעה איתו ד"ר ניימרק וכי זו האחרונה אישרה בפניהם כי התובע שוכח דברים ומאבד דברים חדשות לבקרים. טענה זו הוכחשה בעדותה של ד"ר ניימרק.

במעמד הדיון שהתקיים ביום 4.7.17 העידה הגב' אושרת דדון מטעם הנתבעת אשר משמשת כמנהלת חנות הנתבעת. הגב' דדון העידה כי הייתה מעורבת בכל תהליך הרכישה של המשקפיים, לרבות הזמנתם ומסירתם לידי התובע ולרבות בביקור של התובע יחד עם ד"ר ניימרק אשר הציגה עצמה כעובדת רווחה. הגב' דדון הדגישה כי התובע הגיע לחנותה נתבעת עם משקפיים אחרים שאינם המשקפיים של הנתבעת, וכי לא השאיר שום משקפיים אצל הנתבעת.

במעמד הדיון השני שהתקיים ביום 14.11.17 הובהר לתובע כי אין למעשה בידיו ראיה המצביעה על מסירת המשקפיים לידי הנתבעת ומאידך אין בידיו את המשקפיים על מנת להוכיח כי נפל בהם פגם כלשהו. על אף האמור, ובהמלצת בית המשפט, הנתבעת הייתה נכונה להציע לתובע הצעת פשרה, לפנים משורת הדין, ומבלי לגרוע מעמדתה בדבר הצורך בדחיית התביעה, וזאת בהתחשב במצבו ובגילו המבוגר של התובע, ובהתחשב בהיותו ניצול שואה. נציג הנתבעת הציע לתובע לקבל משקפיים זהים כתרומה ללא כל עלות ואולם התובע סירב לכך וביקש שיינתן פסק דין.