ת"ק 59962-12-14

בפני תביעה כספית על סך 3,000 ₪ שעניינה הפרת תנאי הסכם שכירות שנחתם ביום 29.10.12 בין משכיר הדירה, התובע מאיר קאשי (להלן: "התובע") לבין שוכרי הדירה, הנתבעים איתמרה אגם ואלון אגם (להלן: "הנתבעים").

בעדותו בבית המשפט ציין התובע, מאיר קאשי, הדברים הבאים:

"אני השכרתי דירה לנתבעים על פי חוזה שכירות מיום 29.10.12. הדירה הושכרה לשנה עם אופציה לשנה נוספת. אני חוזר על כל האמור בכתב התביעה ומבקש לפסוק את סכום התביעה ומי שיעיד בקשר לכל נשוא הדיון, זה הבן שלי, ששמו שלמה קאשי."

עד מטעם התובע, בנו שלמה קאשי, ציין בעדותו כדלקמן:

"אני בנו של התובע. נחתם חוזה בין התובע לבין הנתבעים להשכרת דירה של התובע. הנתבעים מימשו אופציה לשנה נוספת מעבר לשנת השכירות הראשונה. את הסכם השכירות צירפנו לתביעה. חוזה השכירות נחתם ב-29.10.12 עם אופציה לשנה. הנתבעים היו צריכים לעזוב את הדירה ב-10.10.2014. יום לפני שהנתבעים היו אמורים לעזוב את הדירה, יצרתי איתם קשר על מנת לבוא ולראות את הדירה לפני שהם עוזבים כדי לבדוק אם יש נזקים או אין נזקים. הבקשה שלי הייתה לבוא לשם באור יום כדי לבחון את הנכס. אני הייתי בלימודים בשעות הערב והנתבעים ביקשו שאני אגיע אליהם אחרי שעות העבודה. בסופו של דבר, לא הייתה פגישה, כי אני רציתי לבוא לפגישה בבוקר והם לא יכלו וכך לא הייתה פגישה. בפועל, הנתבעים עזבו את הדירה ב-10.10.14 ואת מפתחות הדירה הם השאירו בתיבת הדואר. נכנסתי לדירה אחרי שהנתבעים פינו אותה וראיתי את הממ"ד ומה שראיתי בממ"ד הוא שהנתבעים לא קיימו את החוזה באופן שהם צבעו את הממ"ד במקום בצבעו המקורי שהיה לבן, הם צבעו את קירות הממ"ד בצבע כחול. הם צבעו 3 קירות של הממ"ד בצבע כחול וקיר אחד נשאר בצבע לבן, שזה הקיר שבו יש ארון. היו עוד מספר מקומות בחדרים נוספים, שהיו צריכים לעשות עבודות של צבע בגלל שהקיר לא היה מסויד. על הנתבעים היה להחזיר את הדירה במצבה כפי שהם קיבלו אותה, הכול כפי שכתוב בהסכם. אני מבקש לציין, שהנתבעים צבעו בצבע לבן את קירות הממ"ד אחרי שהם צבעו את זה בצבע כחול, אבל הם צבעו את זה באופן שלא היה מקצועי והכחול היה נראה מבעד ללבן ולכן היה צורך לצבוע את הממ"ד מחדש. מפנה לסעיפים 7.4 ו-8.2 בחוזה, שם נאסר על הנתבעים לקדוח במשטחי הקרמיקה שנמצאים בחדרי השירותים של הילדים, במטבח וכן ביחידה של ההורים. בפועל, אחרי שביקרתי בדירה, יום לאחר שהנתבעים עזבו אותה, הוברר לי שהנתבעים קדחו בקרמיקה במטבח, בחדר הילדים, באמבטיית הילדים ובמקלחת ההורים. מדובר באריחי הקרמיקה המצויים על הקיר בכל אחד מהחדרים האמורים ומה שהנתבעים עשו, הם סתמו את החורים במעט צבע וסיליקון. גם בכך, הם הפרו את החוזה. לגבי קיר הגבס שהנתבעים טוענים שהם בנו בדירה ושילמו סך של 1,750 ₪, אני מבקש לציין שלמרות הסעיף שמורה על קיר הגבס בחוזה השכירות, אני לקחתי על עצמי שבמידה והם רוצים לקחת את קיר הגבס שהם בנו איתם, אם כי בחוזה כתוב שהם צריכים להשאיר בדירה כל תוספת שהם בונים והם לא יכולים לקחת את זה והכול מבלי שהם יקבלו תשלום על כך, אז הם יכולים היו לקחת את קיר הגבס איתם, כל עוד הרצפה חוזרת לקדמותה ללא כל נזק. הנתבעת הבינה זאת היטב ורשמה לי זאת בבירור שקיבלתי ממנה. למרות זאת, הנתבעים החליטו להשאיר את קיר הגבס בדירה, כך שלא מגיע להם סכום כלשהו על כך. לנתבעים מגיע סך של 192 ₪, שזה הפרש ארנונה כפול 2. כלומר, גם לשנה הראשונה 192 ₪ וגם לשנה השנייה 192 ₪ ובסה"כ 394 ₪. סכום זה הם זכאים לקבל מהתובע. מהיום שהנתבעים עזבו את הדירה עד שהדירה הושכרה לשוכר החדש חלפו 4 ימים ובתקופה זו, הייתי צריך לצבוע את הממ"ד ולהביא אנשי מקצוע ולכן לקחתי זאת על עצמי והבאתי מספר פועלים זמינים שביצעו את עבודות הצבע ואת חומרי הבניין אני הייתי צריך לקנות. צורפו קבלות המעידות על רכישת הצבע ולפועלים שילמתי במזומן את יתר הכסף. הצבע והמברשות עלו לי באופן כולל 900 ₪, שני פועלים עבדו בדירה שלושה ימים וזה עלה 2,000 ₪. מבקשים לפסוק את סכום התביעה בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות."

נתבעת 1, איתמרה אגם, צינה בעדותה הדברים הבאים:

"אני ונתבע 2 שכרנו את הדירה מהתובע על פי חוזה שכירות מיום 29.10.12 ומימשנו את האופציה על פי הסכם השכירות, כך שהשכירות הייתה עד ליום 10.11.14 ולא עד אוקטובר כפי שנאמר. התובע גר 3 קומות מעל הדירה שאנו השכרנו ממנו וביקר בדירה במהלך השנתיים עשרות פעמים. לפעמים לתיקונים ולפעמים כאירוח חברתי. שום דבר לא נעשה בלי רשותו או מאחורי גבו. הוא ידע על הכול. הכול הוא ראה. מה שרציתי לעשות, שאלתי אותו, אפילו מסמר הכי קטן שהייתי רוצה לנעוץ בקיר, אז שאלתי אותו. התובע ידע, ראה ואישר את צביעת חלק מהקירות בצבע כחול וזה היה בזמן שבנו לא היה בארץ. לפני הצביעה של הממ"ד שאלנו את התובע אם אפשר לצבוע את הממ"ד בצבע תכלת והוא אישר את זה. לאחר מכן הוא גם ראה את זה. כשאנו יצאנו מהדירה, צבענו שוב בעצמנו את הממ"ד בצבע לבן, לא הבאנו בעל מקצוע, אלא צבענו בעצמנו. לגבי החורים בקרמיקה, נכון שעשינו חורים בקרמיקה, אבל הוא ידע גם על זה וגם ראה זאת וכשעזבנו את הדירה, סתמנו את החורים באמצעות רובה וגבס והחורים היו לא על הקרמיקה עצמה, אלא במרווחים שבין אריחי הקרמיקה. קיר הגבס הזה נעשה באישור של התובע על ידי בעל מקצוע שהוא הביא מטעמו, המליץ לי עליו ושהוא חבר שלו. הוא אמר שזה משדרג את הדירה כי הדירה הייתה בעבר חלק מדופלקס וזה לא נאמר לי מראש, אבל כמובן שאנו שכרנו את הדירה וזה לא הדבר שהפריע בסיכומו של דבר. התובע היה צריך לי באיזה שהוא שלב שהדירה שודרגה. קיר הגבס הפך להיות מחיצה בין החדרים לסלון ואת זה לקחנו על עצמנו ואין לנו טענות. יש לנו שלושה ילדים. לגבי הסכום של קיר הגבס, לא ביקשנו את הכסף עליו וזה היה לרווחתנו. לכן אנו טוענים שאין מקום לחייב אותנו לשלם לתובע את הסכום שהוא דורש ואנו מבקשים שהוא יחזיר לנו את צ'ק הביטחון ששייך לנו. הרגשתי כמו אסיר עם צ'ק הביטחון ע לא כלום."

נתבע 2, אלון אגם, ציין בעדותו כדלקמן:

"אני מצטרף לכל הדברים שאמרה בעדותה נתבעת 1 שהיא אשתי ואני רוצה להוסיף ולומר שכשנכנסנו לדירה, ראינו את הדירה לפני שחתמנו על החוזה והיו רשימת ליקויים מסוימים שהתובע היה צריך להסדיר אותנו על לכניסה לדירה ב-10.11.12. כשאנו הגענו לדירה ב-10.11.12 הופתענו לגלות כי הליקויים לא תוקנו, אך לא הייתה לנו ברירה כי השכרנו את הדירה והיינו צריכים לחכות שבועיים עד שיתוקנו הליקויים. כל הקידוחים שעשינו בדירה, נעשו באישורו של התובע. באשר לצבע בממ"ד, צבענו אותו בצבע תכלת רק ב-2.5 קירות. אני אישית צבעתי חזרה את הקירות האלו בצבע לבן ועברתי כמה שכבות כדי שזה יהיה לבן לגמרי. אמנם אני לא צבעי מוסמך, אבל ביצעתי את הדבר במקצועיות כמיטב יכולתי. גם בדירות קודמות שגרתי בשכירות עשיתי זאת ללא כל טענה."

עיינתי בכתבי הטענות, במוצגים שהוגשו, שמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם.