פינטו נ' אסטשין פרידברג

1.התובע מחזיק ביפוי כוח של בנו (בעלים של דירת מגורים), וביום 15/1/14 השכיר לבתה של הנתבעת ולבעלה של הבת, לתקופה של 3 שנים, את הדירה, בהתאם לחוזה שכירות שצורף לתביעה.

הנתבעת עצמה חתמה על כתב ערבות לחיובי השוכרים על פי הסכם השכירות, ונוסח הערבות כולל גם ויתור על דרישת סעיף 8 לחוק הערבות, שלפיה יש צורך לפנות תחילה לחייב העיקרי.

2.הדירה עצמה הייתה בשנת האחריות של הקבלן, והוסכם בין הצדדים שהשוכרים יאפשרו לבעל הבית להיכנס עם עובדי הקבלן על מנת לבצע תיקונים.

בין השוכרים לבין התובע היו חילוקי דעות באשר למימוש זכות זו. השוכרת היתה בהריון, ובסופו של דבר, הצדדים הסכימו כי כנגד תשלום של 3600 ₪ שהתובע שילם להם, הם יאפשרו ביצוע תיקון ליקויים בדירה.

לטענת התובע, אותה הסכמה לא מומשה, אך השוכרים סירבו להחזיר לו את הסך של 3600 ₪.

עוד טוען התובע, שבחודש יולי 2016 הסכימו השוכרים לפנות את הדירה לפני תום תקופת השכירות, הדבר נעשה על דעתו, אבל הדירה הוחזרה מלוכלכת עם נזקים רבים שלא תוקנו למרות האמור בהסכם השכירות.

3.משסירבו השוכרים לתקן את הנזקים שהשאירו אחריהם בדירה, הוא שכר מהנדס, שכנגד 1500 ₪ הכין לו חוות דעת המונה את הנזקים ומעריכה את שווי תיקונם ב- 21,513 ₪.

פריטי תביעה נוספים הם הפסד 3 חודשי דמי שכירות בגין התקופה שבה היה צורך לנקות ולצבוע את הבית, וכן הוצאות נוספות: ארנונה ו-ועד בית.

4.בכתב הגנתה טענתה הנתבעת שהיא ערבה יחידה לפי חוק הערבות ולכן חלה עליה הגנת ערב יחיד.

היא טענה שלא מוצו ההליכים נגד החייב העיקרי.