ת"ק 59899-10-15 ילון ואח' נ' אילון ואח'

1.בהחלטה מיום 6/4/16 קבעתי כי הנתבע 2 אחראי לתאונה.

משהנתבע 2 היה בעת התאונה בשירות מעסיקו, הנתבע 1, יישא הנתבע 1 בפיצוי.

2.המחלוקת בין הצדדים נותרה בשאלת הנזק.

אין חולק כי רכב התובעת הוא משנת 2008 ולפיכך במועד התאונה היה מקום לתקנו בעזרת חלפים משומשים ו/או תחליפיים ולא היה מקום לתקנו בעזרת חלפים חדשים, וזאת ככל שהיו חלפים משומשים בנמצא. לצורך כך נדרשה התובעת להציג ראייה כי לא היו חלפים משומשים במועד התיקון, כשהצהרת השמאי לעניין זה אין בה די.

3.התובעת הציגה אישור שסופק לה מאת המוסך ו/או באמצעות השמאי. לנתבעים ניתנה אפשרות להגיב לאישורים שהוצגו ומשאלו לא הגיבו עד למועד המעקב יש ליתן החלטה. לא מצאתי כי נדרש דיון נוסף אלא ניתן לתת החלטה על בסיס החומר שבתיק.

4.עיון בחשבונית המוסך מעלה כי הרכב התקבל לטיפול ביום 27/1/15, הרכב נבדק בידי השמאי תוך כדי התיקון, כך על-פי הרשום בחוות דעת השמאי.

למרות מועד קבלת הרכב האישור הוצג נכון ליום 26/1/15 וזאת למעשה עוד קודם למועד קבלת הרכב לתיקון.

יתרה מזאת, עיון בתמונת הרכב מייד בסמוך לאחר התאונה מעלה כי הפנס הימני הקדמי עובד באופן מלא. ספק אם היה צורך בהחלפת הפנס בכלל וספק אם לא ניתן היה להמתין לאיתור פנס משומש שהיה מותקן לאחר תקופה.

אשר על כן אני מוצא שהתובעת – באמצעות המוסך בו טיפלה ברכב – לא עשתה די כדי להקטין את נזקה ואין לפיכך לפסוק מלוא הפיצוי הנדרש.

5.בנסיבות אלה מצאתי להפחית 30% מערך החלפים שהותקנו ברכב התובעת. לא מצאתי להפחית בעלות הרכיבים האחרים בחשבון המוסך. אשר על כן יועמד הפיצוי על סך של 6,380 ₪.

על סכום זה יש להוסיף עלות חוות דעת שמאי 800 ₪ והוצאות משפט בסך של 300 ₪.