דוד נ' גיל עד

לפניי תביעה כספית בסכום של 10,276 ₪ בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים.

1. בתאריך 11.11.16 ארעה תאונת דרכים בין רכב בו נהג התובע (מ.ר 45-431-31) לבין רכב בו נהג הנתבע (66-454-14). התאונה ארעה במעגל תנועה (כיכר) שברח' אהרון קציר ברמת גן. אין מחלוקת כי שני הנהגים הגיעו למעגל התנועה מרח' אהרון קציר, במקום בו יש שני נתיבי נסיעה מסומנים. התובע הגיע למעגל התנועה כשהוא נוהג בנתיב השמאלי, ואילו הנתבע נוהג בנתיב הימני (ראו פיסקה ראשונה לכתב התביעה וכן עדות הנתבע בעמ' 2 שו' 23-25).

כך נכנסו שני הרכבים למעגל התנועה, האחד ליד השני, כל אחד בנתיבו הוא.

2. במעגל התנועה עצמו, היציאה הראשונה היא למשתלת חן (ראו עדותו של הנתבע בעמ' 2 שו' 21. לטענת התובע זוהי יציאה לכיוון אתר בניה, אך אין לכך משמעות שכן אין מחלוקת כי קיימת יציאה – ניתן לראותה גם בשרטוט ת/1 ובתמונה ת/2). היציאה השנייה ממעגל התנועה היא לכיוון המשך רח' אהרון קציר או מעקף לכיוון המשך הרחוב (להלן: "היציאה השנייה"), ואילו היציאה השלישית היא לרח' בן גוריון (להלן: "היציאה השלישית").

3. התובע ביקש לצאת ביציאה השנייה, ובכתב התביעה הוא מציין כי הניח שגם הנתבע מתכוון לצאת באותה היציאה, כך שהנתבע יצא בנתיב הימני ואילו הוא יצא בנתיב השמאלי, שכן גם ביציאה השנייה יש שני נתיבים באותו כיוון נסיעה.

4. לטענת התובע, הוא אותת ימינה במטרה לצאת ממעגל התנועה, שאז ראה את מכונית הנתבע מתקרבת אליו ופוגעת בצד הימני של רכבו.

5. אלא שמתברר מגרסת הנתבע כי הוא לא התכוון כלל וכלל לצאת ביציאה השנייה, כי אם ביציאה השלישית, באשר בסוף רחוב בן-גוריון (היציאה השלישית) מתגוררים הוריו. על כן, המשיך את נסיעתו בנתיב הימני, ודווקא מי שסטה ימינה לכיוונו היה התובע, שפגע ברכבו בצדו השמאלי.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, שמעתי את הצדדים וצפיתי בשלושה סרטונים שהציג לי התובע מתוך המחשב הנייד שהביא עמו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

6. אין מחלוקת כי במעגל התנועה קיימים שני נתיבי נסיעה, מופרדים בקו מקווקו אולם ללא סימני חיצים על הכביש (תובע, בעמ' 1 שו' 24, ת/2). משמע כי מי שנוהג בנתיב הימני, כנתבע, אינו חייב לפנות ימינה ביציאה השנייה, אלא יכול להמשיך עם מעגל התנועה ליציאה הבאה. אני מקבלת את גרסת הנתבע כי היציאה השלישית היתה מחוז חפצו, מאחר ששם מתגוררים הוריו (הנתבע, בעמ' 2 שו' 31). ההנחה של התובע כאילו הנתבע התכוון לצאת גם הוא ביציאה השניה התבררה כשגויה. התובע הציג מספר סרטונים מתוך המחשב הנייד שהביא עמו לדיון שבהם צילם ביום אקראי, במשך שעה, את מעגל התנועה, ולא ראה כל רכב שנוסע בנתיב הימני (הנתיב בו נהג הנתבע) וממשיך לכיוון היציאה השלישית. כולם פנו ימינה ליציאה השנייה. אין בכך כדי להועיל לתובע בטענותיו, באשר אין חובה לפנות ימינה, והנתבע היה זכאי להמשיך בנסיעתו, בנתיבו, במעגל התנועה לכיוון היציאה הבאה.