עיסווי נ' חתויל ואח'

1.התובע הינו הבעלים של רכב שניזוק במהלך תאונת דרכים (להלן: "רכב 1") שאירעה עם רכב שבו נהג הנתבע 1 (להלן: "רכב 2"). רכב 2 הוא בבעלותה של הנתבעת 2, חברה להשכרת רכבים ואשר שימשה גם כמבטחת של רכב 2.

2.לטענת התובע בעת שנסע ישר ברכב 1 בתחומי העיר יפו, רכב 2 נסע ברחוב אחר שנמצא במצב מאונך ביחס לרחוב שבו נסע רכב 1. לרכב 2 היה תמרור עצור ואשר לטענת התובע, הנתבע 1 לא ציית לו. בהמשך, רכב 2 פגע עם חלקו הקדמי בדופן שמאל של רכב 1. התובע הוסיף שמכיוון נסיעתו לא היה יכול לראות את רכב 2 מאחר והיו בניינים בקצה הרחוב שממנו יצא רכב 2.

3.הנתבע 1 אישר את תיאור התאונה כפי שנמסר על ידי התובע, אך הוסיף שמכיוון נסיעתו הייתה מראה בכביש שאפשרה לראות את הרכבים שהגיעו מהרחוב שבו נסע רכב 1. לטענת הנתבע 1, האט את מהירות נסיעתו, הביט במראה שברחוב, מצא שהדרך פנויה ורק לאחר מכן המשיך בנסיעה, ומכאן מסקנתו שרכב 1 נסע במהירות מופרזת ולכן לא הבחין בו קודם לכן.

4.נציג הנתבעת 2 טען שגם אם יוחלט שהאשם העיקרי לגרם התאונה רובץ לפתחו של הנתבע 1, יש להטיל על התובע אשם תורם בשל כניסה לצומת בחוסר זהירות.

5.הנני קובע שיש לקבל את התביעה במלואה ולהטיל את מלוא האחריות על גרם התאונה לפתחו של הנתבע 1. להלן נימוקיי:

א.הנתבע 1 לא ציית לתמרור עצור ואף הפר את זכות הקדימה שהייתה נתונה לתובע.

ב.טענתו של הנתבע 1 שהתבונן במראה שהייתה בכביש ושמטרתה הייתה להראות לרכבים שמגיעים מכיוון נסיעתו, אם הרחוב שבו נסע רכב 1 פנוי לכניסה אליו או לא, וזאת עוד בטרם נכנס לתוך הרחוב שבו נסע רכב 1, איננה משכנעת. אילו היה מתבונן במראה, בהנחה שהמראה אכן מאפשרת ראייה של הרכבים שמגיעים באופן אנכי לכיוון הנסיעה של רכב 1, אין שום סיבה מדוע הנתבע 1 לא יבחין ברכב 1.

ג.ב- ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן פ"ד כט(2) 341, נקבע כי יש לחלק את האחריות בין שני נהגים שהתקרבו לצומת, כך שהנהג שלא ציית לתמרור עצור יישא בשמונים אחוז מהאשם ובעוד שהנהג שהמשיך ישר ולא הפר תמרור כלשהו, יישא בעשרים אחוז הנותרים. יחד עם זאת, ניתן לאבחן את פסק הדין, לעומת המקרה שבפניי, בכך שמכיוון נסיעתו של רכב 2 הוצבה מראה בכביש שתכליתה לסייע לנהגים ברכבים שמגיעים מאותו כיוון נסיעה לצפות בנסיעת הרכבים שמגיעים מכיוון נסיעתו של רכב 1. לאור הקביעה לעיל, שהנתבע 1 לא שם לב למראה, הרי שיש להטיל עליו אחריות מוגברת ולקבוע שמדובר ברשלנות רבתי שמאיינת את האשם התורם של התובע, שממילא לא הייתה לו מראה אחרת מכיוון נסיעתו שתראה את כיוון הנסיעה של הרכבים מהרחוב שממנו יצא רכב 2.

6.בנסיבות אלה, הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את הסכומים הבאים: