ת"ק 59418-06-17 נחמיאס נ' מעווד

לפני תביעה על סך 28,272 ₪.

בהתאם לכתב התביעה, בין התובע, שהוא מתווך במקרקעין, לבין הנתבע נחתם הסכם למתן שירותי תיווך לרכישת דירה ברח' ויקטור הוגו 10 בחיפה (להלן: "הדירה ברח' ויקטור הוגו"). בהתאם לכתב התביעה, התובע העביר לנתבע מידע לגבי הדירה ברח' ויקטור הוגו, והתובע חתם על הסכם שירותי תיווך, לפיו במידה וירכוש את דירה ישלם 2% בתוספת מע"מ ממחירהּ.

לטענת התובע, הוא הסביר לנתבע כי הדירה מפורסמת גם ביד 2, ושאל את הנתבע, אם הוא עדיין מעוניין לחתום על ההסכם, והאחרון השיב כי הוא רואה חשבון במקצוע, ועל כן אין לו זמן לחפש דירה, והוא מעוניין בשירותי תיווך.

התובע והנתבע ביקרו בדירה, והשוכרים שהתגוררו בדירה, אותם במקרה הכיר התובע, הזמינו אותם להיכנס ולראות את הדירה.

בדיעבד נודע לתובע כי הנתבע רכש את הדירה מבעלי הנכנס מבלי להודיע על כך לתובע, על מנת להתחמק מתשלום דמי תיווך.

התובע טען כי מדובר בתיווך בלעדי לגבי הנכנסים המפורטים בהסכם הזמנת שירותי תיווך, וכי כל מו"מ לגבי אותן הדירות היה אמור להתבצע באמצעותו.

לטענת התובע, במידה ויידרש הליך משפטי לגבות תשלומי עמלות התיווך הוא זכאי לגבות 2% ממחיר הדירה + מע"מ, אך לפני הגשת התביעה הסתפק באחוז אחד.

התובע עתר לקבל דמי תיווך בשיעור 2% בתוספת מע"מ מערך הדירה בסך 25,272 ₪ (לאור מחיר הדירה 1,080,000 ₪), ו- 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אובדן שעות עבודה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שניסח עבורו מכתב התראה וכתב תביעה.

התובע צירף לכתב התביעה העתק מהסכם הזמנת שירותי תיווך מיום 17.11.15, ממנו עולה כי הדירה ברח' ויקטור הוגו נכללה בהסכם.

בהתאם לכתב ההגנה, בתאריך 17.11.15 חתם הנתבע על הסכם הזמנת שירותי תיווך עם התובע, אך הדירה ברח' ויקטור הוגו 10 לא נכללה בהסכם, אלא הוספה להסכם בדיעבד על ידי התובע, והנתבע לא חתם על הסכם תיווך לגביה. בכתב ההגנה נטען כי ניתן להיווכח בנכונות הטענה מעיון בהעתק ההזמנה שצורפה לכתב התביעה, כאשר השורה, בה נרשמה הכתובת של הדירה, סומנה כשורה ריקה.

בהתאם לכתב ההגנה, התובע התקשר לנתבע והודיע לו כי מצא באתר יד 2 דירה ברח' ויקטור הוגו. הנתבע ביקש לראות את הדירה, אך התובע אמר כי דיבר עם בעל הנכס שסירב להראות לו את הדירה וכי הדירה כעת מושכרת. על אף זאת, הצדדים נסעו לרח' ויקטור הוגו על מנת לראות דירות באזור. בהגעתם לאזור הם פגשו באדם ששאל אותם מה הם עושים בשכונה והתברר להם כי הוא השוכר של הדירה ברח' ויקטור הוגו, והוא הסכים להראות להם את הנכס. יום למחרת הנתבע ביקש מהתובע לפנות לבעלים של הדירה ולקבל ממנו פרטים לגביה, אך התובע הודיע כי הבעלים של הדירה התרגז כי ביקרו בדירה ללא ידיעתו וסירב למסור פרטים לגבי הנכס.

לטענת הנתבע, כעבור חודש וחצי מביקור בדירה ברח' ויקטור הוגו, אשתו ראתה שהמודעה בדבר מכירת הדירה חודשה באתר של יד 2, הנתבע פנה לבעלים של הדירה באופן אישי ולאחר מו"מ אתו רכש את הדירה בתמורה ל- 1,080,000 ₪. הנתבע טען כי לתובע לא היה כל חלק במו"מ לרכישת הדירה, כי הנתבע לא חתם לתובע הסכם בגין שירותי תיווך לגבי הדירה. עוד נטען כי התובע לא היה הגורם היעיל בעסקה, אלא ההפך, פנייתו לבעלים של הדירה גרמה לכך שבעל הנכס סירב לנהל עמו מו"מ ולמכור לו את הדירה.

עוד נטען כי הנתבע לא חתם על הסכם בלעדיות לגבי העסקה וכי גם אם היה מדובר בהסכם בלעדי הרי מאחר ולא צוינה תקופת הבלעדיות הרי שבהתאם לסעיף 9(ג) לחוק המתווכים במקרקעין - תשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המתווכים") הסתיימה תקופת הבלעדיות לאותו מתווך בחלוף 30 יום.