ת"ק 59360-11-14 אמירה ואח' נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ

ביום 9.10.13 צורפו התובעים לשירות B144 המדריך לעסקים אצל הנתבעת (להלן "השירות"). החיוב בגין השירות מתבצע במספר שסופק בקשר לפרסום. מטרת השירות היא לחשוף את עסק התובעים למספר אנשים שמתעניינים באמצעות הנתבעת במספרי טלפון. אין מחלוקת בין בעלי הדין שבעת ההתקשרות ביניהם נפלה טעות אנוש אצל הנתבעת כאשר בשירות נרשם מספר טלפון לא נכון. התוצאה הייתה כמובן שהתובעים לא זכו לאף פנייה כתוצאה מהשירות. עלות השירות 500 ₪ לחודש כולל מע"מ.

בערך באפריל 2014 התובעת גילתה את הטעות ומיד ביקשה החזר מלוא הכסף ששולם בגין השירות במשך התקופה (4,500 ₪). בקשה זו סורבה והוצע לה החזר של מחצית הסכום בלבד.

מכאן התביעה. התובעים טוענים שמדובר ברשלנות של הנתבעת ומגיע להם החזר מלוא הכסף ששילמו בגין השירות ולא מחצית ממנו. כמו כן, הם טוענים שספגו נזק כלכלי ולכן מעמידים את תביעתם בסכום המרבי שניתן לתבוע בבית משפט לתביעות קטנות 33,200 ₪.

התובעת אישרה בפני בית המשפט שבפברואר 2015 היא קיבלה לידיה שיק של 2,235 ₪ מאת הנתבעת אך היא לא הפקידה את השיק והיא העדיפה להמתין עד ליום הדיון לקבל הוראות מבית המשפט איך לנהוג. התובעת הדגישה בפני בית המשפט שהתשלום האמור בא רק כתוצאה מהגשת כתב התביעה.

עמדת הנתבעת היא שאכן מדובר בטעות אנוש ושבמשך התקופה מאז גילוי הטעות, הנתבעת אכן זיכתה את חשבון הטלפון של התובעים בסכום כולל של 1,447 ₪. הזיכוי ניתן לראות בחשבוניות הטלפון שנשלחו לתובעים מאז גילוי הטעות. באשר לסכום של 2,235 ₪, הנתבעת טוענת שביחד עם הסכום של 1,447 ₪ זה מהווה החזר מלא של הסכומים שהתובעים שילמו בעד השירות ולכן אין לפצות אותם בכל סכום נוסף. כמו כן נטען בכתב ההגנה שהתחייבות התובעים הייתה להמשיך בשירות במשך שנה ואילו הנתבעת פעלה לפנים משורת הדין ואפשרה לתובעים לבטל את השירות אחרי 9 חודשים בלבד. ייאמר מיד שטענה זו לא הולמת גוף מכובד כגון הנתבעת. הרי הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובעים בצורה גסה ביותר ולא נתנה את השירות כלל. לכן, אין לשבח אותה על כך שהיא ויתרה על יתרת התקופה.

נציגת הנתבעת טענה בפניי:

"מדובר בטעות אנוש, לא מכוון. כל הכסף הוחזר. התובעים מפרסמים במקום אחר" (עמ' 2 שורות 16-17).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1.כתוצאה מרשלנות נציגי הנתבעת, התובעים שילמו בגין שירות שלא קיבלו כלל וכלל במשך התקופה מ-9.10.13 ועד 20.6.14. לכן לפי כל קנה מידה מגיע לתובעים החזר של מלוא הכסף. אין ולא הייתה הצדקה כלשהי שהנתבעת תציע להם רק מחצית הסכום. כמו כן עולה שגם הסכומים ששולמו לתובעים, שולמו רק כתוצאה מהגשת התביעה.

2.מכלל הראיות בפניי מתברר שהנתבעת זיכתה את חשבוניות התובעים בסכום של 1,450 ₪ ובידי התובעים שיק של 2,235 ₪ שניתן להפקיד היום. לכן סך הכל הנתבעת החזירה לידי התובעים 3,693 ₪. סכום זה הוא פחות מהסכום ששולם בכמעט 1,000 ₪. לכן לתובעים מגיע 1,000 ₪.

3.אין בפניי בסיס לקבל עתירת התובעים לסכום של 33,200 ₪. אין נתונים על הפסדים ורווחים של התובעים ואין לדעת בדייקנות באיזה מידה הם אכן ספגו הפסדים כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת. יחד עם זאת, כאשר מדובר ברשלנות והפרת הסכם שיורדת לשורשו של העסקה, לתובעים מגיע פיצוי סביר בגין הפרת החוזה אותו אני מעמיד בסכום של 5,000 ₪.